|
|
עמוד:ז
מבוא כל המתבונן בחיזיון המופלא של תולדות עם ישראל לדורותיהן מוכרח להתמודד עם בעייתן המרכזית , בעיית אחדותן ורציפותן י האם כל אלה הרואים עצמם יהודים ומכונים בפי זולתם בשם זה הם אכן בני עם אחד בכל ארצות פזורתם , עם שהתקיים ברציפות במשך למעלה משלושת אלפים שנה ? שכן על קביעה המובנת מאליה לרובם הגדול של היהודים יצאו עוררים מבפנים ומבחוץ מזה זמן רב , החל מאנשי כת מדבר יהודה ותיאולוגים נוצריים במאות הראשונות לספירה המקובלת ועד למנהיגים סוציאליסטיים ותועמלנים סובייטים במאה שלנו . סטאלין , מי שעתיד היה להיות שליטה של רוסיה , כתב ב 11913 "על איזו 'שותפות גורל' וקשר לאומי ניתן לדבר , למשל , אצל יהודים גרוזינים , דגסטאנים ( הרריים , ( רוסים ואמריקנים , המנותקים לגמרי אלה מאלה , החיים בטריטוריות שונות והדוברים שפות שונות " ? אפשר , כמובן , להשיב , שעל טיעונים מיושנים אלה אבד הכלח לאחר הגורל המשותף הנורא , שייעדו הנאצים בשנות השואה ליהודים מארצות שונות שנתערבו בתרבויות שונות , ולאחר שיוצאי עשרות גלויות הקימו יחד את מדינתם המשותפת . אולם גם במדינת ישראל אין אחדות דעים לגבי משמעותה ומהותה של שותפות זו . יש הגורסים שהממשיכים נאמנה את רציפות הקיום היהודי הם אלה בלבד המקיימים את מסורת אבותיהם על כל פרטיה ודקדוקיה , ואילו כל האחרים אומנם מזרע ישראל הם , אך אינם שותפים מלאים בשותפות ההיסטורית . גם בין נאמני המסורת מועדפים בעיני בעלי השקפה זו אלה שמנהגיהם וסדרי חייהם קרובים למה שהיה קיים בארצות מוצאם . לעומתם היו שטענו שיש להשתחרר מן המסורת הגלותית , רובה או כולה , ולחזור לשורשים 'הישראליים' או 'העבריים' והיו שגרסו אף 'הכנעניים . ' והיו ששאפו להשתחררות זו לא למען שיבה אל עבר כל שהוא אלא למען יצירת חברת מופת בעתיד , זו שתמזג בתוכה יסודות נבחרים מן המורשת ההיסטורית עם מיטב ההישגים של החברות המתקדמות , כפי שעוצבו על ידי אומות אחרות . פולמוסים אלה במדינת ישראל הנבנית ובקרב בני חוץ לארץ המתבוננים בנעשה בתוכה , במפעל שכמעט אין לו אח ורע בתולדותיהן של חברות בני אדם , אינם
|
|