|
|
עמוד:11
בזרם המרכזי של הקבלה הפכו להשתקפותם של המבנים הנחשבים לגבוהים יותר מבחינה אונטולוגיה , דהיינו של מערכת עשר הספירות . בכך נשתעבדו המסורות המוקדמות יותר בענייני מלאכים למבנים שיטתיים קשוחים , האופייניים בייחוד לימי הביניים . למעשה , אפשר לקבוע כי ההגות בנושאים הנוגעים למלאכים תלויה תלות גדולה מאוד בתיאולוגיה שבמסגרתה התפתחה . זהו חלק ממה שאפשר לכנות בשם קוהרנטיות תבניתית , שבמסגרתה משתלבים חלקים שונים , שהיו אולי מלכתחילה עצמאיים , ויוצרים זיקות הדדיות בין חלקיה השונים של המערכת , על ידי העברת תכונות מרובד אחד למשנהו . חריג מעניין למגמה הכללית של השעבוד ושל הפיחות במעמדם של המלאכים בספרות הקבלית , מצוי בחיבורים הקבליים הרבים והמקיפים שנכתבו בדור שלפני גירוש ספרד ושלאחריו , הידועים כספרות ספר המשיב . חיבורים אלה , המצויים כולם בכתבי יד , מתארים מערכות מסועפות של גילויים מפי הגבורה ומפי מלאכים שונים , העוסקים בנושאים רבים . בין השאר , כוללים החיבורים את גילוי הקץ ואת הפעולות הקשורות אליו : מאגיה - המכונה כאן קבלה מעשית , אלכימיה , וביקורת הדת הנוצרית , המדע והפילוסופיה . עלייה זו בחשיבות המלאכים נמשכה , כאמור , גם בדור שלאחר הגירוש 6 מספרד , ועברה עם המגורשים מספרר לירושלים . אחד המקובלים שהכירו ספרות קבלית זו מקרוב , רבי אברהם בן אליעזר הלוי , התלונן באיגרת שכתב למצרים על מעין פולחן למלאכים הכולל גם התכוונות 7 בתפילה אליהם , שכנראה היה נהוג בסביבתו . מצד שני , יש להדגיש את עלייתה של קטגוריה מיוחדת של מלאכים , שער למאה הט"ז אנו מוצאים לה עדויות מעטות , כוונתי למלאכים המיוחדים לאישים מסוימים . כבר אצל חסידי אשכנז , ובצורה אחרת בספרות ההרמטית , יש הנחה כי לכל אדם יש מלאך משלו , בין אם קוראים לו בשם "מזל" או "הטבע המושלם . " אולם רק במאה הט"ז הלכו העדויות על " מגידים" והתרבו , כפי שאפשר למצוא בחוגם של רבי שלמה הלוי אלקבץ ורבי משה קורדובירו . שם השתמשו בכינוי זה בצורה טכנית , לפעמים בהקשר לגילויים שייחסו לרבי יוסף קארו , שהיה חלק מחוגם . לפי אחת העדויות , גם קורדובירו זכה למגיד . לפי תיאוריו של רבי יוסף קארו עצמו , לעומת זאת - השונים לדעתי מאלו שבני דורו
|
|