הקדמה אישית דרכי אל סידור התפילה

עמוד:11

החומרני . המסר החינוכי שלהם התמקד במוסר ובערכי הרוח . הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בהתייחסותם למורשת התרבות היהודית שנוצרה בגולה . הורי לא נמנו בין "שוללי הגולה" שפסלו את יצירותיה של תרבות הרוח של העם היהודי באלפי שנות גלותו , להפך : הם הזדהו עם מורשת עמם ועם גבורת עמידתו על אמתו . בעלייתם לארץ ישראל רצו להמשיך את השלשלת ולא לנתק אותה . לפיכך הגדירו את עצמם כ"חופשיים" ולא כ"חילוניים . " היתה זו הבחנה מדויקת . יהודי שהגדיר את עצמו "חילוני" הסתייג מן ה"קודש" וראה בו "אמונה תפלה" או סוג של השתעבדות שכלית ורגשית ; יהודי שהגדיר את עצמו "חופשי , " לעומת זאת , ראה את עצמו בלתי מחויב להלכה הממסדית בכל הנוגע לחיי הרוח , אבל מחויב מתוך בחירה לערכי האמת והצדק שהתקדשו במורשת הדורות . חוויית הקדושה כערך מוסרי רוחני היתה חשובה להורי והם חוו אותה בשבתות ובחגים , אבל לא בבית הכנסת , ברשות הרבים , כי אם בביתם , ברשות היחיד . אמי גדלה בבית דתי של '' מתנגדים ; " אבי גדל בבית דתי של חסידים . שניהם ביטאו את "חופשיותם" בכך שראו את זיקתם לקדושה כעניין אישי מופנם , שאותו קידשו ברשות היחיד . הלכנו כמשפחה לבית הכנסת רק פעם אחת בשנה - ב"יום הכיפורים . " הורי צמו כל היום והקפידו להדליק "נר נשמה" לזכר הוריהם . לבית הכנסת הלכו בערב היום הקדוש לשמוע בקהל ישראל את תפילת "כל נדרי , " כי בתפילה זו הרגישו ערך לאומי מקודש . אמי הסבירה לי את טעם הסתייגותה מאמירת התפילות ה"רשמיות" ביראת הכבוד שרחשה לאמה האדוקה , שהיתה מאמינה תמימה . כיוון שהיא לא האמינה באלוהים כאמה , לא יכלה להתפלל כמוה והרגישה שאם תתפלל תעשה שקר בנפשה , ותקל ראש באמונת אמה . אמי עצמה העדיפה להביע את רגשות הקודש שבלבה בשירה לירית שאהבה ולמדה בעל פה . אבל על תפילת "כל נדרי , " הנאמרת "עם העבריינים" בערב יום הכיפורים , אמרה שהמעמד הוא בעיניה מפקד שבו מתפקדים כל בני ישראל ומעידים על שייכותם לכלל ישראל . אבי , לעומת זאת , שהיה משורר וחניך בית חסידי , היה מאמין על פי דרכו והתפלל תפילת יחיד . למעשה מעולם לא הפסיק להתפלל , אלא שלא נזקק לצורך זה לבית הכנסת . כנוח עליו הרוח בביתו , בעבודתו ובסעודתו , ובייחוד כשערך עם ילדיו את טיוליו בשדות ארץ ישראל , היה

משכל (ידעות  ספרים)


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר