|
|
עמוד:13
מבוא הייתם אבו טריף , חייל משמר הגבול , תושב הכפר ירכא , ראה כיצד חברו הטוב , מרחת יוסוף , גווע מול עיניו בקרב בין הפלסטינים ובין צה"ל על קבר יוסף בשכם , באוקטובר . 2001 הכוח הפלסטיני שביתר את הקבר באחד ממהלכי הפתיחה של אינתיפאדה אל אקצה פגע במדחת , והוא גסס במשך שעות . בתום מצור של שעות מספר פינה ג'יבריל רג'וב , ראש מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית בגדה , את הכוח של משמר הגבול מהקבר . צה"ל לא פרץ לקבר לחלץ אה חייליו . מקץ שנה הייתם אבו טריף השתחרר מהצבא והגיש תביעה נגד משרד הביטחון , בדרישה לקבוע לו אחוזי נכות על פגיעה נפשית . זהו , בתמצית , הביטוי למציאות המורכבת שצה"ל פועל בה עם תחילת העשור הראשון של שנת . 2000 הערך שאין להפקיר פצועים בשדה הקרב , בעבר ערך עליון בסולם הערכים הצבאיים , לקה בפיחות משני כיוונים . מכיוון אחד , הצבא נסוג מדבקות בערך מסורתי , אך בחר להגשים את תכליתו - הצלת חיי אדם - בדרך הרואית פחות . לא פריצה אלימה לקבר , אלא הסתמכות על שיתוף הפעולה עם מנגנוני הביטחון הפלסטיניים , במסגרת התפישה הגורסת כי יש להשתית חלק מבטחונה השוטף של ישראל על בעלי ברית מדיניים , במקרה זה מנגנוני הביטחון הפלסטיניים . אך ערך אי ההפקרה נפגע גם מכיוון אחר , משחייל סדיר החליט לסחור בו , כלומר להמיר את הפרתו של הערך בפיצוי כספי על נזקיו . סיטואציה זו מייצרת מפגש רווי סתירות בין שני ערכי היסוד שעליהם הושתתו יחסי הצבא עם החברה בישראל : מיליטריזם מצד אחד , חומרנות מצד אחר . צה"ל של שנות ה 2000 פועל בשעת דמדומים . מצד אחד , המציאות של סכסוך מזוין בין ישראל ובין מדינות ערב הינה , לפחות חלקית , נחלת
|
|