|
|
עמוד:10
הניסיון מפלונסק , שלא ראה את הרצל מימיו ואך ניזון מאגדת דמותו , או הסופר המתוחכם , שהכיר את מחבר 'מדינת היהודים' והיה סמוך למעשה היצירה ? המהלך ההיסטורי של מאה השנים האחרונות מהווה הוכחה נחרצת לקוצר ההשגה של התבונה האנושית , למגבלות הרציו ככוח המניע את בני האדם ; ומאידך גיסא ליכולתן של אידיאות לגרום לאנשים לעשות את הבלתי אפשרי ולקרוא תגר על גבולות ההיגיון . אכן , בטווח הקצר של העשור שלאחר מותו של הרצל נראה היה שצדק נורדאו בניתוחו את מיעוט הישגיו של המנהיג המת . אך האם זהו פסק דינה של ההיסטוריה ? בטווח הארוך צדק בן גוריון וצדקה דעת הקהל היהודית שקשרה לראשו של הרצל את כתר המלוכה באינטואיציה גאונית , שהתבררה כמנבאת נכון יותר את העתיד מאשר השגות החכמים המפוכחים . התופעה ששמה "הרצל" רצופה באירוניות , בהנחות יסוד מוטעות , במקריות מדהימה . נפלאות דרכי ההיסטוריה : בשורת 'מדינת היהודים ' באה לעולם על ידי השליח הפחות מתקבל על הדעת : וקודם כל מבחינת אישיותו : מה היה בחייו של הרצל בטרם כתב את 'מדינת היהודים , ' שהכשיר אותו להיות הטריבון של העם היהודי ? לגלות תעצומות נפש , חוכמת המדינאי , עורמת הפוליטיקאי , ודבקות בלתי נלאית במטרה שהולכת וחומקת , הולכת ומתרחקת , תכונות שהרצל גילה בעשור המופלא של חייו ? כל התיאוריות שמנסות להתמודד עם מסתורין זה נשברות אל הסלע של המקרה הייחודי בהיסטוריה , של האישיות החד פעמית וצירוף המקרים שלא ייאמן . מה היה בו , באותו עיתונאי מצליח וידוע שם , סופר מבריק של פיליטונים אך חסר עומק אינטלקטואלי או אמוציונלי , מחזאי כושל ומאוכזב ; בעל השכלה מרכז אירופית ליברלית האופיינית לבן משפחה בורגנית יהודית מתבוללת ; נושא זיקה מסוימת ליהדות , אך זיקה רופסת ובלתי מוגדרת , בלי מעמקים של ידע או מחויבות ; איש שלא נטה למעורבות חברתית או פוליטית , שנהג לצפות מן הצד בחיוך אירוני מעודן על מהלך הקומדיה האנושית . מה קרה לו , שבן לילה עבר שינוי דמות והיה למנהיג המודרני הראשון של העם היהודי ? יומנו של הרצל , תעודה יחידה במינה מבחינת גילוי הלב והחשיפה העצמית שבה , מגלה את החרדה שלו מפני אותו הדבר הגדול ממנו , האוחז בו ואיננו מרפה , מלווה אותו בלכתו ובשנתו , מציץ מעבר לכתפו בעת עבודתו העיתונאית , שנראית לפתע כה טפלה וחסרת חשיבות , ורותק בו להמשיך ולכתוב את 'מדינת היהודים . ' בשעות של חולשת דעת הוא חושש שמא דעתו נטרפת עליו והוא בוחן את עצמו על ידי תרגילי אריתמטיקה : כל עוד שתים ועוד שתים הן ארבע , הרצל עדיין שפוי בדעתו . אי אפשר להסביר את מה שהתחולל בנפשו , באישיותו של הרצל , מבלי להזדקק למושג , שיהודים נמנעו מלהשתמש בו מאז ימי הנבואה : התגלות - הארה פתאומית , שמשנה מציאות . תחושה של שליחות , מבלי הכרה בשולח ; תחושה של נבחרות , מבלי הכרה בבוחר .
|
|