ט

עמוד:372

ברעידת אדמה ]1837[ ואבניה השחורות שימשו למבנה.( תחום העיר גבל בבית שאן - בדרום, סוסיתא - במזרח וצנורי - במערב. מדרום לטבריה שכנה העיר חמת. בחלוף הזמן התפשטה טבריה כלפי דרום ושתי הערים התמזגו לעיר אחת. )אף כי חומת טבריה לא הקיפה את חמת.( העיר נבנתה בסגנון מפואר, במתכונת יוונית. מייסדה הקים בה ארמון גדול, בו שולבו גם פסלים רבים. היו בה מבני ציבור רבים וגדולים, בהם איצטדיון גדול. מיקומה, בקרבת דרך המלך מסונוטמיה )ארם נהרים( - מצרים, וכן מעיינות המרפא שבה, סייעו להתפתחותה. מכיוון שנבנתה על אתר בית הקברות סירבו היהודים להתיישב בה. רק לאחר שנטהרה בידי רבי שמעון בר יוחאי )רשב״י(, בשנת 135 לסה״נ בקירוב, החלו להתיישב בה יהודים ואף כהנים ממשמרת מעזיה. יחד עימם התיישבו בה נוכרים והעיר היתה למעורבת. עברה לידי אגרינס ה 1 )39 לסה״נ( ולאחר מותו היתה לעיר רומאית. )המצודה הרומאית הוקמה בפסגת הר מנורים, בגדתו המערבית הדרומית של ים כנרת, ובה היו ארמונות העיר ומבני הציבור שלה. בתקופה זו קיבלה העיר את מימיה ממעיינות נחל יבנאל, באמצעות אמת מים שנמשכה לאורך כ 15 ק״מ. מי ים כנרת זוהמו אז מכניסת מי השפכים של העיר אליה.( טבריה נותקה מהגליל )61 לסה״נ( וניתנה לאגרינס ה ,2 ובידיו נשארה עד מותו. תושביה לא הסכימו עם מפקד הגליל, יוסף בן מתתיהו, שביקש לבצרה. הם ביקשו להזמין אליהם את הלגיונות הרומאיים )66 לסה״נ(. לבסוף נכנעה העיר בפני הרומאים וניצלה מהרס כגורלן של ערי הגליל האחרות. במשך כ 500 שנה - החל מההתאוששות שלאחר ׳המרד הגדול׳ ועד לכיבוש הערבי - היוותה טבריה מרכז ליהדות ארץ ישראל: מקום מושב הנשיא והסנהדרין וכן ה׳ישיבה׳ המרכזית של אמוראי ארץ ישראל; בה חובר )בעיקרו( ה׳תלמוד ירושלמי׳ ובה נוסחו עיקרי המסורה והומצא הניקוד ה׳טברני׳. בראשית המאה ה 5 בוטלה הנשיאות, בפקודת הקיסר, והנוצרים ייסדו בה קהילה, דבר שנמנע מהם קודם לכן. במהלך הדורות נכבשה טבריה ועברה מיד ליד: נכבשה בידי נרס )בסיוע היהודים( מידי ביזנטיה ]ביזנטיון[ )614 לסה״נ(, שחזרו וכבשו את הארץ )629 לסה״נ( והכו ביהודי הארץ וביהודי טבריה. מאז החל תהליך ירידתה של העיר כמרכז יהודי ארצי. )הרשויות הדתיות היהודיות הועברו מכאן לירושלים.( עם זאת, וחרף צמצום היישוב היהודי בה, המשיכה להוות מרכז של תורה וחכמה; נכבשה בידי הערבים )636 לסה״נ( והיתה לבירת המחוז אל ארדן )עיר בעלת תעשייה ושירותי מסחר ענפים(; נכבשה בידי הצלבנים מידי המוסלמים )1100 לסה״נ(. )בתקופתם נותרו בעיר רק כ 50 משפחות יהודיות. העיר בתקופה הצלבנית ]העיר העתיקה של היום[ הוקפה בחומה.( מימי צלח א דין ואילך עברה העיר פעמים אחדות, במלחמות, מידי הנוצרים לידי המוסלמים, עד לגירושם הסופי של הנוצרים )1247 לסה״נ(. בראשית המאה ה 11 היה בטבריה יישוב יהודי קטן ודל. כמה מאות שנים אחר כך, מעיד הנוסע היהודי רבי משה באסולה, כי מצא עיר חרבה ובה כ 10 משפחות ערביות. בראשית המאה ה 16 החל תהליך ממושך של התיישבות יהודית חדשה בטבריה. תהליך זה נתמך, בין היתר, בשל קרבתה לעיר המקובלים צפת ובשל אמונת היהודים כי מכאן תתחיל הגאולה. לכך היתה גם סיבה מעשית - האפשרות לבנות בתים מאבני הבנייה

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא