ה

עמוד:257

התורה והתפילה, כמסורת השומרונים, מפי אחד הכהנים, עד הגיעם ל׳חתימת התורה׳ )כמו בר מצווה אצל היהודים(. בתחומה, עתיקות )אתר המקדש השומרוני: בראשית ימי בית שני ]המאה ה לפנה״ס[, בעקבות הפילוג בין השומרונים לבין היהודים, הקימו השומרונים מזבח על הר גרזים, וסנבלט ה 2 בנה עליו, ברשות אלכסנדר מוקדון, בית מקדש לשומרונים. ]המקדש הוקם בפסגתו הנמוכה של ההר ]תל א רס[, ואילו המזבח נבנה בפסגה הגבוהה. המקדש נבנה במתכונת המקדש הירושלמי.[ בית המקדש הזה הפך למרכזם הדתי והמדיני עד שאנטיוכוס ה 4 אניפנס הסב אותו למקדש לזאוס. ]במיתולוגיה היוונית - ראש האלים, אל השמים והאקלים. עד ראשית התקופה הנרסית האמינו השומרונים בקדושת המקדש בירושלים.[ בתקופה הרומית שוקם ושופץ המקדש בידי הקיסר אדרינוס. הוא נחרב עד יסודותיו ]128 לפנה״ס[ בידי מלך בית חשמונאי, יוחנן הורקנוס ]לפי גרסה אחת, נחרב המקדש בכ״ה בטבת, ולפי גרסה אחרת, בכ״א בכסלו[. שנאת היהודים את השומרונים היתה גדולה מאוד, שיום חורבן מקדשם היה ליום חג ושמחה להם. ]אין ההלכה התלמודית רואה בשומרונים ]המכונים כותים[ גויים, אך מתוך מגמה להתרחק מהם נוצרו איסורים במגע עמהם. לעומת זאת, אין ביטויי שנאה של השומרונים כלפי היהודים[; ח׳רבת אל קצר: שרידי יישוב קדום, מבנים חרבים, בריכה ותעלה, קברי סלע, חרסים מהתקופות הברונזה הקדומה, הברזל התיכונה והרומית. בימי הבינים נהגו השומרונים להתכנס כאן ולקבל החלטה על דבר מסירת הכהנה הגדולה. כאן גם היה מקום קבורת כוהניהם. עד המאה ה 16 נהגו השומרונים להתכנס כאן ולהקריב את ׳קרבן נסח׳. בשדה פתוח, בין בתי השכונה, זבח השומרונים. השומרונים נוהגים להקים בערב חג נסח את המזבח, עליו הם מקריבים את ׳קרבן נסח׳, כפי שציוותה התורה: ״שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם מן הכבשים ומן העזים תקחו... ושחטו אתו כל קהל עדת ישראל בין הערבים״. כל בית אב מעלה כבש אחד כקרבן, כנאמר: ״...ויקחו להם איש שה לבית אבת שה לבית״. לפני שחיטת הכבשים עומד הכהן הגדול וקורא יחד עם כל בני העדה את פרק י״ב בספר ׳שמות׳. בהגיעם לפסוק: ״...ושחטו אתו כל קהל עדת ישראל״ ממהרים כולם לשחוט את הכבשים העקודים. את דם הכבשים יזו על פתחי הבתים ועל מצחי הילדים, כנאמר: ״ולקחתם אגדת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזת...״. אחרי השחיטה והניקוי צולים את הכבשים בתנורי הבורות, לקיים את שנאמר: ״ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מררים יאכלהו: אל תאכלו ממנו נא ובשל מבשל במים כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו״. השומרונים מסיבים על מחצלות פרושות על הקרקע ואוכלים את הכבשים הצלויים בידיהם בחיפזון רב, כשהם לבושים ונעולים ומקלם בידם, כנאמר: ״וככה תאכלו אתו מתניכם חגרים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אתו בחנזון נסח הוא לה׳״. אחרי האכילה אין הם משאירים זכר לקרבן, כנאמר: ״ולא תותירו ממנו עד בקר והנתר ממנו עד בקר באש תשרפו״. אף שהשומרונים נוהגים להזמין אורחים לחזות בטכס, אין הם מגישים מצלי הזבח לזרים, כנאמר: ״...זאת חקת הנסח כל בן נכר לא יאכל בו״; בפסגת הר גרזים, שיח׳ ע׳נם, מקם של קדוש )ולי( במסורת

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא