|
|
עמוד:4
אין ספק שהווידוי המצווה בפירוש כמצוות עשה סולל את הדרך לחרטה , אבל הטקסט אינו מזכיר בפירוש את התהליך הסובייקטיבי והפנימי של התשובה . רמז שלישי לתשובה בתורה ניתן לנו בדברים , פרק לי . בעשרת הפסוקים הראשונים של הפרק , שהמסורת מכנה "פרק התשובה , " חוזר השורש 'שוב' שבע פעמים . הוא מוסב הן על העם הנקרא לשוב אל אלוהיו , הן על האל עצמו , המבטיח לדאוג לגאולת העם על ידי השבתו מן הגלות " . בניגוד לפסוק בספר במדבר הפונה אל הפרט , הפסוקים הללו נוגעים לכלל הציבור וקושרים את גורלו למעשה התשובה . מכל מקום , עדיין נותרת בעינה השאלה אם מדובר בחובה ובמצווה מפורשת או בקביעה פשוטה ; כלומר , בהבטחה . הפרשנים חלוקים בנקודה זו ודברי הכתוב : "ושבת עד ה' אלוהיך" אינו מאפשר להטות את הכף לטובת דעה זו או אחרת . לאחר עיון בתוכנם של שלושת הניתוחים שהוצגו לעיל , אין אלא לקבוע שהתשובה אינה מוצגת בתורה כחובה מפורשת . אמנם , היא כרוכה בתהליך הכפרה , היא קשורה קשר הדוק להבטחת הגאולה הקיבוצית של העם , אבל אין בשום מקום פתח לראייתו של מושג של המרה פנימית של התודעה או קשר עם הסליחה . עם זאת , קיבוץ הסיפורים והמצוות , עימותס זה מול זה , מחייבים אותנו למקמם בהשקפה רחבה יותר , שרק היא מסוגלת לגלות את המשמעות האמיתית של חוויית החטא והתשובה . בתורה אין להבין חוויה זו אלא במסגרת של הברית שנכרתה בין ה' לאדם . האדם לעולם אינו לבדו , האל פונה אליו וקורא לו תדיר ; אל המתעניין בהתנהגותו של האדם ומשגיח עליה . יזמה אלוהית זו מוצגת לעיתים קרובות בצורת מצווה , אך מה שנחשב באותה מידה שנחשבת מצוות החוק , ואולי אף יותר , הוא זיקת הדיאלוג . בראש ובראשונה עומדת נוכחות , ולא חובה או רעיון . גם החטא הוא פגיעה בקשר אישי , אך לעולם לא ניתוק מוחלט . נקודת המוצא אינה חטאו של האדם , אלא להיפך , האישור הבסיסי של יכולתו של האדם להוציא לפועל בהצלחה את התוכנית האלוהית של הבריאה , העומדת ביסוד המצווה והמשמעות העמוקה של הברית . לפיכך מובן . 11 נשים לב להקבלה בין הפסוקים ב' וגי וחי ויי , היוצרת קשר סיבתי בין החרטה של העם לגאולה . . 12 במדבר ה ז . ראה הערה 9 לעיל . . 13 השווה פירושי הרמב"ן , אברבנאל וספורנו לדברים ל יא-יד . שלושתם מתבססים על הכתוב וקובעים כי התשובה היא מצוות עשה . ואילו הרמב"ם מתייחס לעניין כאל הבטחה . ( הלכות תשובה , ז , ה . ( הוא מפנה אל במדבר ה ז , ורואה בחובת הווידוי את הביטוי הממשי של מצוות החרטה . ראה הלכות תשובה א , א .
|
|