|
|
עמוד:12
הרב עודד כי-טוב דן ביחס שבין חכמה לנבואה , בכשלים העומדים על דרכו של נביא ובמה שניתן ללמוד מהם על מהותה של נבואת אמת , וכן ביחס שבין נבואה למלבות , ובין הנביא למלך . הרב יובל שרלו מציג במאמרו גישה שעשויה להיראות מהפכנית בחוגים דתיים מסוימים , גישה המעמידה את אישיותו ואופיו הייחודי של הנביא כחלק אינטגרלי מהנבואה עצמה . הנבואה הינה מפגש בין אדם לאלוהיו , ומפגש זה הינו דו-קטבי , הנושא אופי דיאלוגי , לא מונולוגי . לפיכך ישנה אפשרות , לפי הרב שרלו , לראות את הנבואה כנועדת להעצים דווקא את אנושיותו של האדם ולא לבטל אותה אל מול הטרנסצנדנטי . הרב דוב ברקוביץ' עוסק בגלגוליה של הנבואה לאורך ההיסטוריה היהודית בארץ ישראל , מימי הבית הראשון ועד הבית השלישי שטרם נבנה , אך יסודותיו מונחים כבר על הקרקע בדמות התרבות הישראלית המתחדשת . לדידו התרבות היהודית הינה תרבות נבואית רציפה , וה'חכמה' שתפסה את הבכורה מאז ימי בית שני הינה למעשה לבוש אחר של רוח הנבואה . הרב ברקוביץ' בודק מה עשויים להיות מאפייני התרבות הנבואית של הבית השלישי , ומה ייחד אותו משני הבתים הקודמים ? חותם חלק זה מאמרו של הרב עדין שטייזנלץ על הנבואה כחלק מהממסד הפוליטי . מאמר זה הינו שכתוב של הרצאה שניתנה במרכז וודרו ווילסון בארה"ב בפני קהל אמריקאי , והוא דן בנבואה לא כתופעה יהודית דווקא אלא כתופעה אוניברסלית - הנביא כדמות ציבורית רוחנית המעניקה את הלגיטימציה המוסרית העליונה לתנועותיו ולהחלטותיו של השלטון ושל העם כולו . הנביא מוצג כאן כמבקרה של התרבות , העוזר לה לצעוד קדימה מעבר לעצמה . חלק ג / החותם את הספר , שונה באופיו מהחלקים הקודמים . חלק זה נותן ביטוי לכמיהה להתחרשות הנבואה , כמיהה לא-רציונלית שנובעת היישר מן הלב היהודי החם . מאמרו הקצר של המשורר נחום פצ'ניק קורא להתעוררות בדבר חידוש הנבואה בימינו .
|
|