|
|
עמוד:11
ובמצבים שונים : בין אם חוויה חזותית שלא נחוותה על ידיו מעולם , או יצירה מוסיקאלית חדשה , ושאר גירויים אליהם נחשף כל אדם חדשות לבקרים . הביהביוריסטים היו מודעים לכך , כמובן , והסבירו זאת ביכולת לעשות אנאלוגיות בין חוויות העבר לבין גירויים חדשים שאליהם ניחשף . בכך ניסו להסביר את הגמישות ההתנהגותית שלנו , תוך שמירה על העיקרון התיאורטי של היצמדות אך ורק לגירויים ותגובות . חומסקי , בתשובתו , הראה שהן העיקרון והן השלכותיו המעשיות מעורפלים . כדי להבין את גודל המעשה , יש לזכור שהאסכולה הביהביוריסטית היתה רבת עוצמה בארצות הברית באותה תקופה , והשפעתה חרגה מתחום הפסיכולוגיה . גם הבלשנים היו מודחים על ידה . אחד הספרים החשובים ביותר בתחום באותה תקופה Language - של ליאונרד בלומפילד - נפתח בניתוח של אירוע דיבור : ג'ק וג'יל הולכים ברחוב , ג'יל רעבה , ולפתע היא מבחינה בתפוח על עץ . בעזרת מיתרי הקול שלה היא משמיעה רעש , ואז מטפס ג'ק על הגדר ועל העץ , קוטף את התפוח ומביאו לג'יל שאוכלת אותו . בניתוח הזה משמשים רעבונה של ג'יל והבחנתה בתפוח , כגירוי של הדובר . פעולותיו של ג'ק הן תנובת השומע , והסיפור מגיע לסופו הטוב כאשר ג'יל נוגסת בתפוח . לסיפור הזה נוספים עשרים עמודים של ניתוח המאורע והשלכותיו , דיונים על גירויים ותגובות , כשבסופם המסקנות באשר לתפקידו של הבלשן הפסיכולוג , שרשאי לצפות בדוברים ( וגם זאת בזהירות , מפני שאחרי הכל "הלשון היא עניין של אימון והרגל . ( " ברור , אם כן , שהדיון הבלשני במסגרת הביהביוריסטית התרחק מעיסוק בכללי דקדוק כמשקפים תכונה אנושית כלשהי , אלא התרכז בטקסטים , בשאלות היסטוריות ובתיאור דקדוקים של שפות שונות , מבלי לחפש הסברים ליכולת האנושית בתחום השפה בכלל . שהרי אם יכולת כזו קיימת , והיא מתוארת על ידי מערכת כללים , כי אז ברור שהכללים הללו נמצאים בראשו של הדובר , והואיל ואין גישה ישירה למקום הנסתר הזה , דיבורים כאלה אסורים . מצב העניינים בשנות החמישים , אם כן , היה כזה : הבלשנים עסקו בתיאור שפות ובפיתוח אמצעים תיאוריים שונים לתופעות לשוניות 4 . L . Bloomfield , Language ( New York : Holt , Rinehart and Winston , 1933 ) .
|
|