|
|
עמוד:13
והפוליטיקה הארצית . הבחנה זו פרנסה את דיוניהם של גדולי פוסקי ההלכה בימי הביניים שטענו שקיומה של פוליטיקה חילונית היא נגזרת הכרחית מטבע האדם . המדינה ההלכה היהודית היא מערכת נורמטיבית של חוק אלוהי נגלה החלה הן על היחיד והן על הקהילה . תכליתה כחוק להסדיר את רשות הרבים על ידי שימוש במשרות ובמוסדות חברתיים ופוליטיים שיבטיחו את אכיפתו . ספר זה בוחן שתי שאלות מפתח הנוגעות ליחסים שבין ההלכה כחוק לבין החיים הפוליטים : מה מקומה של פוליטיקה במסגרתה של קהילה המגדירה את עצמה מחויבת לחוק אלוהי ? ומהם ההסדרים החוקתיים שתאמץ לעצמה קהילה כזו ? בכוונתי לערוך בחינה מדוקדקת הן של המוסדות המשפטיים והפוליטיים עצמם , והן של היחסים ביניהם : הסנהדרין והמלוכה , הרב והקהל . נוסף על כך , בכוונתי לברר גם את תובנות היסוד בדבר טבעה ומטרתה של ההתאגדות המדינית , תוכנות שהטביעו את חותמן על אופיים של המוסדות ועל היחסים הבסיסיים שביניהם . אף שכל מערכת חוק תלויה בחסדו של השלטון הפוליטי , הרי עדיין אפשר לבחון באיזו מידה מערכת החוק עצמה נוקטת אמצעים שנועדו להבטיח את חוסנו הקיומי של השלטון הפוליטי . בכוונתי לבחון הן את ההגבלות שההלכה כחוק מטילה על עצמה ביחסיה עם הכוח הפוליטי כדי לשמור על הסדר החברתי , והן את תוצאותיה של הגבלה עצמית זו מנקודת המבט של הצדק הפוליטי . . 7 רוב זמן הגלות זכו הקהילות היהודיות לאוטונומיה חוקית שהספיקה לאפשר להן את אכיפתו של החוק היהודי המסורתי . האכיפה הושפעה מאמצעי הענישה : מעונשי ממון וחרם ועד למסירתו של העבריין לידי הרשויות הלא יהוריות ; ראו : אסף , בתי הדין וסדריהם אחרי חתימת התלמוד . לעומת זאת , עם תחילתה של האמנציפציה , איבדו בתי הרין הרבניים את האוטונומיה הזו והסתפקו בשמירה על סמכותם השיפוטית בעיקר בעניינים ריטואליים , וגם זאת רק כלפי מי שהיו מוכנים לקבל על עצמם באופן וולונטרי את סמכותם . החוק חדל לקבוע את התנהלותה , ולמעשה את זהותה של הקהילה . ראו : אלון , המשפט העברי , ג , עמ' 1357 ואילך ; ; Graff , Separationof Churchand State ראו גם : . Modern Jewish Politics , pp . 11 57 Lenderhendler , . 8 בתודעתם של ההוגים שבהם נעסוק לא נס ליחה של המונרכיה , הכהונה והנבואה , אף שחלפו כאלף שנים מיום שעברו מן העולם . כשם שלא נס ליחה בהגות הפוליטית הנוצרית באירופה עד למאה השמונה עשרה . למרות זאת ההוגים הימי בניימיים העמידו במרכז התיאוריות הפוליטיות שלהם את מוסד המלוכה , והזניחו כמעט לחלוטין את מוסדות הכהונה והנבואה , שלקיומם היו השלכות ישירות על המבנה הקונסטיטוציוני של מדינת העברים הקדומה . בשל התפקידים המרכזיים שמילאו המוסדות הללו בהיסטוריה הפוליטית של עם ישראל , בחינה מלאה של היחסים בין החוק היהודי לבין הפוליטיקה היהודית חייבת לכלול אותם לא פחות מאשר את המונרכיה .
|
|