|
|
עמוד:331
שונים , של גבולותיו ושל הפרמטרים האפשריים שהוא יכול לקבל במסגרת הגות יהודית . דומה כי בחינת הפלורליזם הביךדתי , כפי שזו עולה מתוך המקורות , תחשוף לפנינו עושר גדול יותר מאשר הפעלתן של הגדרות הקבועות מראש , וחיפושן במקורות . היהדות ודתות העולם : אתגר הפוטקולרות ניסיונה של כל דת לפתח תאולוגיה של דתות אחרות נגזר ממושגיה הרעיוניים הפנימיים של אותה דת . מטבע הדברים , אופן ההתמודדות עם אותה מערכת שאלות יהיה שונה בכל דת . במקרה של היהדות , דומה כי שתי שאלות על , הקשורות זו בזו , עומדות ביסוד יחסה לדתות העולם : האמונה בהתגלות והאמונה בבחירה . הטיפול בשאלות אלה הוא לפיכך מפתח לכל תאולוגיה של דתות אחרות . שתי השאלות נוגעות בשאלות הפרטיקולריות והייחודיות הדתית , ושילובן הוא המעניק ליהדות את אופייה המיוחד , וממילא מגדיר את האתגרים הרעיוניים שמתוכם יש לפתח תאולוגיה של דתות אחרות . לא האמונה באל האחד היא המבחינה בין היהדות לבין דתות העולם . ההבדלים ביניהן מתעוררים בנוגע לאופן התגלותו של האל והקהילה שהוא מתגלה אליה ואשר באמצעותה מתחולל תהליך תיקון ההיסטוריה עד להגשמתה המשיחית . דיוקנה הרוחני המיוחד של היהדות נגזר מן האמונה שהתגלות מיוחדת , שמקורה בהר סיני , נמסרה לאומה נבחרת , וזו עושה את דרכה בהיסטוריה , תוך כדי מתן עדות על האל שבחר כאומתו ונתן לה את תורתו . האתגר התאולוגי שכל תאולוגיה יהודית של דתות העולם חייבת להתמודד עמו הוא כיצד לקיים בו זמנית את האמונה בייחודיותה של היהדות , כפי שזו עולה משתי אמונות היסוד האלה , ואת הפתיחות המשאירה מקום לקיומו הרוחני של הזולת , של האחר הדתי . אין זה רק אתגר רעיוני אלא גם אתגר הכרתי פסיכולוגי . שתי הדוקטרינות האלה מעצבות לא רק את האמונה היהודית אלא גם את המנטליות היהודית , המאופיינת במידה רבה על ידי הסתגרות והתבדלות . סממניה הם גם תחושה של עליונות על הזולת . אף אם עליונות זו אינה חלק מתפיסת עולם רשמית , היא מעצבת במודע ושלא במודע את המנטליות הדתית של חוגים רחבים בקהל המאמינים . אין זו רק סגירות חברתית , אלא במידה רבה גם סגירות הכרתית . מכוחה נוצרת העמדה הנפשית אשר לפיה אין מה לקבל או ללמוד מאחרים . הקהילה הנבחרת , נושאת התורה הנבחרת , יכולה ללמד אחרים , אף אם אין היא עסוקה באופן אקטיבי בפעילות זו , אך אין לה מה ללמוד מאחרים . סגירות זו מנוגדת לעמדה הנפשית הבסיסית של הקשבה ופתיחות , המשמשות ביסודו של דיאלוג אמתי . דיאלוג מניח נכונות לשמוע ואף ללמוד מבן השיח . כאשר הדיאלוג הבין דתי הוא תופעה תרבותית
|
|