|
|
עמוד:313
אתה צריך לה ובה תהיה מושלם בכל חכמה . אז אמר לו השי"ך : הן לו יהי כדברך ; אבל קשה ממך הדבר וירא אנכי שלא תוכל לעשות הדבר אשר צריך לדעת הסוד הגדול הזה , כי כבד ממך הדבר ולא תוכל עשוהו . אז אמר לו הרב : הרי אני מוכן לקבל עלי את כל הדבר הקשה , וכל אשר תאמר אלי אעשה . השיח' סבר כי המשותף לו ולרב גאלאנטי הוא עולם החוכמה האינטלקטואלי האוניברסלי , שבע החוכמות . אך תוך כדי השיחה התגלה לו כי עמיתו היהודי מבקש ממנו לשתפו בעולם הידע הדתי המיסטי , תחום שאותו חשב השיח' כמחוץ לתחום השיח הבין דתי . הוא ביקש להיאחז בפרטיקולריות של ידע זה , שהגיע אליו מ"אבותיו" - שאינם אבות עמיתו היהודי - אשר השביעוהו לבל יגלה את הדבר . הרב אומר שגם אבותיו השביעוהו שלא לגלות לאיש את הידוע לו על אודות החוכמה השביעית . אך הדברים נשמעים במקרה הטוב כ"שקר לבן" ובתכסיס רטורי , שהרי שבע החוכמות אינן ירושה מאביו של אדם זה או אחר , אלא ידע אוניברסלי כלל אנושי . מכל מקום , הרב גאלאנטי מבקש לשכנע את השיח' שמקור הידע אינו רלבנטי : מדובר בסך הכול בעוד סוג של חוכמה , גם אם אינו שייך לשבע החוכמות ; בוודאי גם אבותיו היו מודים בכך ומוותרים על הסייג שכבלוהו בו בשבועה . האם הרב עצמו האמין שכך הדבר ? קשה להשתכנע בכך , שהרי מראשית הסיפור אנו יודעים שהוא הבחין היטב בין ידיעת שבע החוכמות לבין מעלת רבי חנינא בן דוסא . מה שברור הוא שהשיח' נמנע בעקיבות מלקבל את טיעון הרב , מסרב לכנות ידע זה בשם "חוכמה , " ומתעקש לכנותו "דבר" או "סוד גדול . " בכל זאת , הוא מסכים לחשוף את הסוד לפני עמיתו היהודי . מדוע ? ההסבר ה"פשוט" הוא שתאוותו האינטלקטואלית גברה עליו . שאיפתו לשלמות מלאה בכל שבע החוכמות , שלמות המותנית בהשלמת ידיעתו בחוכמה השביעית , שאותה לא יוכל לממש ללא סיועו של הרב גאלאנטי , העבירה אותו על דעתו . לפיכך הסכים לשתף את הרב בתחום של ידיעה / חוויה דתית מיסטית - תחום האמור , מעצם מהותו , להיות פרטיקולרי בלבד . הסבר זה מתקבל על הדעת , אולם מהמשך הסיפור עולה לדעתי אפשרות להסבר אחר . הבה נשוב אפוא לדברי הרב פרחי , המספר על מה שאירע לאחר שהסכים השיח' לשתף את הרב בסוד הכמוס : אז אמר לו השי"ך : אם כן שמע בקולי , לאשר אני מצוה אותך . עתה , קום ולך לביתך , והכן עצמך ביום 30 הזה לעת ערב לקבל תענית ב' ימים רצופים . והזהר בסעודה שלא תאכל בשר ולא . 30 מסורת ההלכה היהודית קובעת : "כל תענית שלא קבלה עליו היחיד מבעוד יום
|
|