|
|
עמוד:298
ההלכתית , כפי שכבר טען אבי שגיא . מסיכום דבריו אף עולה שבהיעדר ספקנות בקיום האמת או ביכולת האנושית בהשגתה , כלומר ללא רלטיביזם שיהיה מוסרי או לפחות תודעתי , לא יתאפשר פלורליזם אמתי . מה שמניע את הסובלנות בליברליזם הוא מצד אחד היתרון של ריבוי דעות והרבגוניות שלהן , ומצד אחר השיקול האלטרואיסטי . הרמב"ם , ובנו בעקבותיו , קיבלו את יתרון ההטרוגניה כאמצעי לבירור האמת , אך הסובלנות לא נתפסה כלל בעיניהם כחובה חברתית וכמידה טובה . הם לא קיבלו את הרעיון שהתחשבות אמתית בזולת מחייבת את שמירת זכותו לחופש בחירה . השיקול האלטרואיסטי , בהיותו מבוסס על תפיסת האוטונומיה האישית כערך עליון , לא היה קביל בעיניהם , מפני שלדידם האדם איננו אוטונומי אלא "מצווה" מאת הקב"ה . הטיעון ש"זכותו של כל יחיד להיות אדון לעצמו , יוצר עצמו , ולעצב את רצונו ואת מטרותיו וערכיו מכוח שלו , " שמשמעותו שטוב לו לאדם שיחיה חיים ריבוניים עצמיים משיחיה חיים "נכונים" הוא טיעון בעייתי מנקודת מבטה של התפיסה הדתית המסורתית . זכותו הטבעית של האדם לבחור בחירה אוטונומית בחטא אינה מתקבלת בעיני המאמץ באמת מוחלטת . אם כן , האם היה הראב"ם סובלן ? אין ספק כי עניינו של הראב"ם בלימוד מנזירי האסלאם הביאו לנקוט עמדה המחייבת את קיומם , וודאי שלא היה בו רצון שיעברו מן העולם . הוא אמנם לא הסכים אתם בסדרה שלמה של אמונות ודעות , אך בזכותם השיג רמת הגשמה רוחנית גבוהה יותר . יוצא אפוא שהוא רצה בקיומם בשל סיבות אינסטרומנטליות ולא בשל שיקול אלטרואיסטי . אולם הוא לא רק סבל אותם אלא גם רצה בקרבתם . יתר על כן , בחיפושיו הרוחניים היו הצופים השותפים שהוא העדיף מיהודים המקפידים בכל פרטי הפולחן היהודי אך ללא רצון עז לשלמות דתית . השיקול הרציונלי מוצג כאן כשיקול נוסף על המסורת . הרמב"ם האמין שעליונות היהדות נובעת מתכונתה ולא רק מאיתנות מסורתה . הדעות נמדדות לפי אמת מידה של תוקפן ההגיוני ולא לפי הסמכותיות הדתית או המעמדית של הטוען אותם . אין משמעו של דבר שהרמב"ם , אבן רושד ואל פראבי היו סובלנים יותר , אלא הם נטרלו את השיסוע הלאומי האתני ובמקומו יצרו שיסוע שכלתני כלל אנושי המפריד בין אמת לשקר . הראב"ם ואביו הכירו ביתרון הפילוסופי של חברה מגוונת על פני חברה אחידה , אלא שבעבורם לא כל העמדות היו לגיטימיות בזירת הדעות . עמדות שלא תאמו את הקריטריונים של המוסר המונותאיסטי היו פסולות מלכתחילה מלהשתתף בדיון תאולוגי . מאחורי קביעה זו עומד היגיון פשוט : למחפש את הדרך לשלמות בעבודת ה' . 28 אבי שגיא ( שוויצר , ( "הדת היהודית : סובלנות ואפשרות הפלורליזם , " עיל ; מד ( ניסן תשנ"ה , ( עמ ' . 198 . 29 שם .
|
|