|
|
עמוד:245
את תחום ההחלה של "מפני דרכי שלום" במקום לצמצמו . בין כך ובין כך , פסיקת שניהם מניחה ( כמו עמדתו הידועה של המאירי ( שאין בהתרת עצם נוכחותם בארץ של "גויי זמנינו , " המנהלים אורח חיים דתי , משהו שאינו רצוי מבחינה הלכתית . כיוון שכך , החובה לדאוג לצורכיהם הסוציאליים עומדת כחובה דתית בזכות עצמה שאינה זקוקה ל"היתר" בדיעבד לשם הורדת סטנדרטים הלכתיים . אך במאמר זה אין ענייני ביחסה של היהדות הדתית כלפי האחר באשר הוא אחר , כי אם ביחסה כלפי האחר שהתנהגותו , נוכחותו ו / או אורח חייו נתפסים בעיניה כמפרים נורמה דתית מרכזית . וגם אם לדעת מקצת הפוסקים אין " גויי זמנינו" נופלים בקטגוריה זו , יש רבים אחרים הנופלים בה אפילו לדעתם . לדידם , ארצה לטעון , קיים פער משמעותי ביותר בין מה שההלכה מתירה לבין מה שהריבונות המודרנית מחייבת . אבל לשם כך יש להסיט את נקודת המבט מזו של מנהיגי הקהילות המרכיבות מסגרת רב קהילתית לזו של מנהיגי המסגרת הרב קהילתית גופא , היינו מנקודת ראותו של הנתין לזו של הריבון . . 17 הרב אונטרמן אינו רואה ב"דרכי שלום , " עיקרון המאפשר לעשות בדיעבד את מה שמצד הדין ראוי היה להימנע ממנו , כי אם ביטוי לעיקרון מוסרי אימננטי שחלותו היא לכתחילה . ראו הרב איסר יהודה אונטרמן , מורשה א ( תשל"א , ( עמ' . 10-5 לסוגיית המחלוקת על אודות "דרכי שלום" בין פוסקי הציונות הדתית ראו השוואתו המאלפת של יוסף אחיטוב "על תנאים להפנמת ערכים דמוקרטיים אצל פוסקי הלכה מחוגי הציונות הדתית , " בתוך אבי שגיא , דב שוורץ וידידיה צ' שטרן ( עורכים , ( יהדות פנים רחוץ : דיאלוג בין עולמות , ירושלים : מאגנס , , 1999 עמ' , 110-90 בעיקר . 94-93 . 18 במהלך פרשני הלכתי נועז , ומתוך מחלוקת מודעת עם הרמב"ם , הוציא ר' מנחם המאירי ( פרובנס , המאה הי"ג ) מגדר עובדי עבודה זרה את כל מי ש"גדורים בדרכי הדת" כלשונו , הווה אומר , כל מי שיש בלבם יראת אלוה ממעל , ובכלל זה כלל הוא את הנוצרים והמוסלמים כולם . למצער , ספרו הגדול , ביל ; הבחירה , אבד ונתגלה רק בתחילת המאה ה 20 מבלי שעמד לנגד עיני מחברי הקודקסים ההלכתיים הגדולים . לשיטת המאירי ראו בית הבחירה למ 0 כת עבורה זרה , טו ע"ב , מהדורת א' סופר , ירושלים תשכ"ד ; בית הבחירה למסכת בבא קמא , קיב ע"ב , מהדורת קלמן שלזינגר , ירושלים תשכ"ג ; ובעיקר בית הבחירה למסכת בבא מציעא , נט ע"א , מהדורת קלמן שלזינגר , ירושלים תשכ"ג , שם הרחיק המאירי לכת עד כדי תיאור מי ש"גדורים בדרכי הדת" כ"עם שאתך בתורה ובמצוות . " ! על מכלול סוגיית הסובלנות הדתית בהגותו של המאירי ראו משה הלברטל , ני ; תורה לחכמה : רבי מנחם המאירי ובעלי ההלכה המיימונים בפרובנס , ירושלים : מאגנס , תש"ס , עמ' . 108-80
|
|