|
|
עמוד:231
המודל הרציונליסטי ספקני לא פחות לגבי הוודאות האנושית , אולם הוא נוטה לייחס מחלוקת ופלורליזם לא לתכונותיה של ההתגלות גופה , אלא להיקפם המוגבל מאוד של החוקים שהתגלו , לנתקים בשרשרת המסירה ההיסטורית של ההתגלות ולהבדלים בין אישיים בכוח ההשגה ובמזג . מכיוון שיכולתו של האדם להסיק מסקנות מועדת לטעות , הרי שהטעות היא בלתי נמנעת . אולם טעות מובאת בחשבון על ידי המערכת ההלכתית עצמה , התובעת נאמנות לא לאמת מופשטת אלא לתהליך הסקת המסקנות ההלכתי ולפרוצדורות הפנימיות של ההלכה עצמה לפתרון מחלוקות . אולם הסובלנות האינטלקטואלית שהיהדות מבטאת היא נחלתו הבלעדית של המעמד הרבני הנורמטיבי , והיא נוגעת רק לחברים מוכרים אחרים באותו מעמד . יתר על כן , סובלנות אינטלקטואלית כזאת מוגבלת לתחום הרעיונות והדעות ; אין היא חלה על מעשים או על יישום החוק . תיאורטית , פלורליזם התנהגותי הוא חטא , כלומר התעלמות מנורמה מחייבת , או בהיעדר נורמה מחייבת תוצאה עגומה של האי יכולת להגיע להסכמה בשיח רציונלי , שהיא מטרתה של הקהילה ההלכתית . בעל ספר החינוך , למשל , כותב כי נורמה מחייבת שגויה עדיפה מפלורליזם התנהגותי . בשל הפוטנציאל לפרגמנטציה של ההלכה , לחלוקה לכתות , לאנרכיזם משפטי ולאובדן הכוח המאחד של ההלכה בחייה של קהילה , "טוב לסבול טעות אחת ויהיו הכל מסורים תחת דעתם 29 הטובה [ של הרבנים ] תמיד , ולא שיעשה כל אחד ואחד כפי דעתו . " ובכן , לספקנות אפיסטמולוגית מתלווה הערכה עזה לא פחות לסדר ולסמכות . המתח בין הספקנות לבין הסדר הטוב הוא תכונה קבועה של המחשבה היהודית המשפטית , והוא משתקף אפילו בתפוקתה הספרותית , המייצרת בתנועה מחזורית קודקסים של חוקים שבאמצעותם נכנסים לקנון כללים ופרשנויות המגבירים את הפוטנציאל לפלורליזם ולדעות מיעוט . ובכן , פלורליזם התנהגותי - חריגות פרטניות מן הנורמות ההלכתיות המבוססות - אין לו ערך עצמאי . היכולת לסבול כפירה וחטא במסגרת הקהילה הנורמטיבית היהודית תובעת צורה שונה של סובלנות , שאין לה עניין בשימורם של דעות חורגות או של מעשים הסוטים מן הדרך . תחת זאת היא מתמקדת בשימור הקשר של החוטא היחיד עם הקהילה . במישור התיאורטי , ההלכה דורשת יחס נוקשה כלפי כופרים , מומרים וחוטאים להכעיס , המראים במעשיהם שהם דוחים את סמכות ההלכה . דחייה פומבית של . 29 ספר החינוך , מצווה תצו .
|
|