|
|
עמוד:159
מייחס משקל ראוי לדבר שהוא בנפשם של פרטיקולריות ושל הבדל . ובכל זאת , הדיון בחופש דת , המעוגן בקביעות בסיסיות על כבוד האדם ורצונו למצוא את האמת , עשוי לחשוף בסיס משותף רב יותר . ודבר אינו מונע בעד תומכי חופש הדת מלהצהיר על האמת שהם מאמצים ; מאריי ו"ההצהרה על חופש הדת" עשו זאת באופן ברור . ההבחנה בין קודש לחול מאריי טען שהמסורת הליברלית המערבית צומחת מן הדוקטרינה הנוצרית על האדם . אמנם היו סטיות בהתפתחות האורגנית של המסורת הליברלית הזאת ( למשל , מסעי הצלב , ( אך מערכת החוקה האמריקנית החזירה את ההתפתחות הזאת אל מסלולה הנכון ונתנה לה ניסוח מלא יותר . מאריי מצר על כך שהכנסייה הקתולית , בעקבות רתיעתה מן ההפרזות של המהפכה הצרפתית , לא הסכינה לראות במשך זמן רב מדי את אמיתותה של השיטה האמריקנית , שמאריי מכנה התפתחות של מסורת הכנסייה עצמה . מאריי ראה את הניסיון הדמוקרטי האמריקני לא רק כמבצע פוליטי , אלא גם כ"מפעל רוחני ומוסרי . " גרעין הטיעון הפוליטי של מאריי הוא זה י שליטה מוגבלת עוזרת לשמור על חירות האדם . הוא מצא את שורשי השליטה המוגבלת והחירות הדתית ב"עיקרון הגלסיאני , " היינו , ההבחנה הנוצרית הקיצונית בין קדושה לחולין , שהפכה על פיה את האחדות הקלסית בין הפוליטי לדתי . אמנם האפיפיורים של ימי הביניים טשטשו לא פעם את ההבחנה הזאת , ומדינות הלאום המתפתחות הטמיעו בתוכן את סמכות הכנסייה , אך המסורת הנוצרית דוחה את המוניום . כוחות חילוניים אינם יכולים להגיע אל העולם הקדוש , הטרנסצנדנטי . מאריי הטעים כי למדינה אין כל סמכות בעניינים דתיים . עם זאת , הוא הודה שהחברה חייבת להציב גבולות מסוימים לחירות , והמדינה יכולה להתערב כשחופש הדת פוגע ב"סדר הציבורי" ( שהוא , אין להכחיש , מונח מעורפל משהו . ( מאריי קבע הבחנה חשובה בין "מדינה" ל"חברה . " גבולות החברה רחבים מגבולות המדינה , שהיא ישות מוגבלת המופקדת על שמירת הסדר הציבורי . . 18 the American Proposition , Kansas City , MO : Sheed and Ward , 1960 , p . 36 John Courtney Murray , We Hold These Truths : Catholic Reflections 0 /) . 17 בשנת 494 לספירת הנוצרים כתב האפיפיור גלסיוס הראשון לקיסר הביזנטי אנסטסיוס הראשון : "שניים הם הדברים , רוממות הקיסר , שבהם נשלט העולם הזה מכוח זכות מקורית וריבונית - סמכותה המקודשת של הכהונה וכוחה של המלכות . "
|
|