על סבלנות אלוהית ועל מצוות הסובלנות

עמוד:144

המידה" בשל מצוות האהבה , שאינה משאירה לקהילה הנוצרית שום מרחב לתחושותיה האמביוולנטיות , כולל נטיותיה לתוקפנות , ועל כן נחוצים גורמים חיצוניים שניתן להטיל עליהם את השנאה הזאת . הבה נעצור כאן : הביקורת של פרויד על "האידאל התרבותי" של החסד נוגעת במרכז התאולוגיה , מכיוון שמצווה זו קשורה יותר מכל מצווה אחרת בשמו של האל . הצורה המקראית היא המבהירה בדיוק רב כי המצווה נועדה לקדם שלום : " שלום שלום לרחוק ולקרוב " ! ( ישעיה נז . ( 19 בכך כלולה ללא ספק ההכרה שאולי האחר הקרוב מאוד , המוכר , שאין חוששים מפניו , אינו זר ועוין פחות מן האחר המוזר , המאיים ; שאין זה קל יותר לקיים שלום עם האחד מאשר עם האחר . ואכן , אפשרי שסוג אחד של שלום אינו יכול לעלות על הדעת ואף אינו בר מימוש . במקרא , "רע" וגם "אח" אינם מוגדרים פשוט במונחים של קרבת דם , ביולוגיה או גאוגרפיה . אם לדת יש איזו משמעות בכלל , הרי היא בוודאי שלא הביולוגי ולא הפיזי , לא המרחב ולא הזמן , יכולים לטעון לשום תקפות סופית . לשון הרבים שבסיפא של מצוות "אהבת הגר , " אני ה' אלוהיכם , התפרשה על ידי פרשן ימי הביניים רש"י כך : "אלהיך ואלהיו אני . " האם הוא אולי גם " אלוהי" בלבד כשאני מכירה בו ומודה בקיומו לא רק כאלוהים של מה שמוכר לי אלא במיוחד כאלוהים של מה שזר לי ? האם ייתכן שהוא נעשה "אלוהי" בדיוק כאשר אני מעיפה מבט חטוף , מאחורי אלוהיו של הגר , בכך שציווני להגן על שלומו של אותו גר דווקא י מעמדה זו , הביקורת של פרויד על מצוות החסד כעילה ליחסי אהבה של אלה המכירים היטב זה את זה , שאינם יכולים לשאת אמביוולנטיות וחייבים אפוא לשאת יחד אתה אי סובלנות כלפי זרים , דומה שהיא עולה בקנה אחד עם הביקורת הנובעת מן הצורה המקראית של המצווה ונוגעת למערכות היחסים שלנו , הן עם האחר הזר הן עם אלה שעמם אנו בקשר "אינטימי" - שלא לדבר על מערכת היחסים שלנו עם האל , הרוצה שיפרשוה ויחיו אותה דרך מערכות היחסים עם הקרובים והרחוקים , לפי התורה . בכך אנו מוזהרים במיוחד באשר ליחסים של הדתות הקרויות אברהמיות , משום שדווקא שלוש הדתות האלה - היהדות , האסלאם והנצרות - הן "הזרים הקרובים מאוד" מבחינה דתית זה לזה , בגלל פרקי המסורת המשותפים שלהן . מעבר לכך , אנו במערב אירופה נעשים יותר ויותר שכנים ורעים זה לזה במישור החברתי , במיוחד מכיוון שגרמניה נהפכת פחות לטריטוריה שיהודים מדירים רגליהם ממנה ומכיוון שאירופה המערבית הולכת ונעשית בית גם למוסלמים .

מכון ון ליר בירושלים

הקיבוץ המאוחד


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר