|
|
עמוד:125
הראשונה אל הקורינתים , שהיא מרכזית כל כך בחשיבתו : "עכשו רואים אנו במראה , במעורפל , אבל אז - פנים אל פנים" ( יג . ( 12 בהתייחסו למשפט זה בארת מתאר פרדוקס , הוא המבנה של אי ישירות כפולה : היא [ הוספת המילה "במעורפל [ " מביאה אל תשומת לבנו כי היא עוסקת במראה שהוא לא ישיר פעמיים : שאנו פוגשים את דבר האל בצורה שיש להבחינה מתוכנה , זה הדבר הראשון ; שצורה זו כשהיא לעצמה היא בגדר "חידה , " ציעוף של דבר האל , זה הדבר השני שעלינו להביא בחשבון . המושג שיש להצביע עליו כאן הוא המושג פרדוקס . לדעתי , בארת מדבר על ההבדל בין צורה לתוכן ועל החידה , הציעוף , בדיוק כפי שפרויד מדבר על שינוי מראה ועל העתקת מקום . השלכותיה של הבנה זו מרחיקות לכת . מעתה ואילך דבר האל אינו "זמין" עוד בצורתו הצרופה . אי אפשר לזהותו , לקובעו , ללוכדו ולזוכרו . אין הוא נעשה רכיב בידיעתנו . אין הוא נעשה נכס בבעלותנו , ועל כן אין הוא ירושה שאפשר אולי להילחם עליה . שהרי כל אימת שאנו פוגשים את העולם האלוהי בעדות של הנביאים ובכתבי הקודש , אנו פוגשים אותו תמיד בצורה אנושית , שהיא תמיד מראש חידה וציעוף , משום שתמיד היא כרוכה מראש בהתייצבות מול אלוהים . במקרה הטוב ביותר , הדיבור האנושי מסוגל להתייחס אל האחר הנמצא מולו , היינו הדיבור האלוהי , אולם בלי שיוכל לייצגו נאמנה . הדיבור האנושי ייאלץ להודות לעצמו שוב ושוב , שבניגוד לכוונותיו , תמיד הוא לא תאם לדיבור האלוהי אלא סתר אותו . רגע ההתאחדות הנקשר לתובנה כזאת חשוב במידה שהוא מעיד על הדינמיקה והתהליך המסוגלים לזעזע כל "יציבות בטוחה" סטטית . דבר האל חייב אפוא לחרוג שוב ושוב מתחומי הדיבור האנושי , "כי לא היה להם מקום במלון" ( לוקס ב . ( 7 הוא משהו שנשאר בחוץ , מבקר את ההשתדלות האנושית , פוער את עצמו בתוך הדיבור האנושי כמו תהום , ההורסת אותו ומפריעה את שלומו , ובכל זאת חייבת תמיד לנסות ולהתקרב אליו שוב . אפשר כמעט להתפתות ולומר - אלמלא היה הדבר מהדהד כאקזיסטנציאליזם של סארטר - שאליו נגזר עליה להתקרב תמיד שוב ושוב . אולם אפילו בהתקרבות זו אל האל נשאר המרחק הבלתי נמנע מהאל , מעין "אף פעם לא קרוב דיו , " כנאמר : "אשרי הרעבים והצמאים לצדק" ( מתי ה ( 6 ולא אשרי השבעים . במאמר מוקדם שלו , שבינתיים נעשה ידוע , מצהיר בארת , באמצעות עיסוקו העקיף בסיפור מאבקו של יעקב ישראל עם האל : "מדוע אנו תמיד רק מעורבים בהכנות לחיים שלעולם לא יתחילו ? מדוע איננו יכולים לנצח , באור השמש של ההומניזם , להיכנס על שתי רגלינו , בשתי ידינו ושתי עינינו , אל מלכות Barth , Kirchliche Dogmatik , I , 1 , p . 172 . 15
|
|