|
|
עמוד:30
ימינו . כמו כן , בל נשכח כי ההקשרים הלאומיים , שהתנועות האסלאמיות הולכות ומתבלטות בהם , מעוצבים , משתנים ומעובדים על ידי עקרונות , מוסדות ודימויים חברתיים של המודרניות המערבית , הן בתנועות של מודרניזציה מרצון ( כמו בתורכיה ) הן כתולדה של קולוניזציה הכופה זאת . העיסוק ההיסטורי במודרניזציה , בבניית מדינת לאום , ברשות הרבים החילונית , וכיום בגלובליזציה , אפשר את חדירת המודרניות אל תוך ההקשרים האלה . שחקנים חברתיים דתיים אינם יכולים להימלט לחלוטין מן הרפרטואר הזה של המודרניות , שכן גם הם עצמם תוצרים של חינוך חילוני , וגם הם שותפים בדפוסי החיים העירוניים . הם חשופים לסחורות התרבותיות הגלובליות . לכן עבודה על תנועות אסלאמיות ועל שאלות של סובלנות מתוך הדת אינה חוסכת את הצורך לעבוד על הפריה הדדית ושאילה הדדית - גם מן המודרניות . תנועות פונדמנטליסטיות בנות ימינו הן תולדה של המודרניות ולא של מסורות ודת בלתי משתנות . משום כך אסור להמעיט בערכן של אינטראקציות בין תנועות דתיות לבין המודרניות . התנועות האסלאמיות בוחרות קנון דתי ונותנות לו פרשנות מחודשת כל אימת שהן מתעמתות עם סוגיות של החברה המודרנית . המתחים בין המפגש שלהן עם החיים המודרניים , עם רשות הרבים החילונית , עם כלכלת השוק ועם החברה הפתוחה , לבין המחויבות שלהם למצוות הדת מולידים פרשנויות חדשות , הגדרות חדשות של גבולות בין גברים לנשים , של מותר ואסור , של פרטי ופומבי . שאלת הסובלנות תישקל דרך פריזמת חיי המעשה החברתיים ( ולא בניתוח טקסטים ) ובאמצעות ראייה אינטראקטיבית - היחסים בין השחקנים החברתיים החילונים לשחקנים החברתיים האסלאמים . עלינו למצוא דרכים ושפות חדשות לחקור באמצעותן את ריבוי ההקשרים התרבותיים והאמונות הדתיות , את המקורות החלופיים לסובלנות , לטובת הכלל ולפלורליזם . הסטת המערב מן המרכז יכולה לפתוח לפנינו קריאות חדשות , אך לא די בה ליצור מפנה חדש בפרדיגמה המודרניות . עלינו לבחון מחדש את ההמשגות שלנו על המודרניות דרך הפריזמה של החוויות הלא מערביות , אך המודרניות , ולהבטיח יחסים דיאלוגיים ולא היררכיים בין תרבויות שונות . הטענה האוניברסליסטית של המודרניות היא חלק בלתי נפרד מן הריבוד ההיררכי בין מדינות , במונחים של זמן ומרחב . קונספציית זמן לינארית , רציפה , מכוונת לשיח של המודרניות , המופק באמצעות ניגודים בינריים בין בני אדם מודרניים למסורתיים , בין חילונים לדתיים , בין בני תרבות לברברים , בין דמוקרטים לדוגמטיים . אלה המרוחקים ממרכז המודרניות המערבית וממוקמים ב"פריפריה" של המערכת הם גם אלה ה"משתרכים מאחור , " הם "מפגרים , " מעוכבים במונחים של זמן . ההבחנה ההיררכית בין "מאחרים" ו"מצטרפים" לבין חלוצי השינוי שוכנת ביסוד השיח של המודרניות והמשגת הזמן האבולוציוניסטית שלו . זמן שאין מייחסים עכשיו באופן סמוי לאלה שאינם מערביים , כאילו הם אינם שותפים לזמן "שלנו : " אנו המוגדרים מודרניים ,
|
|