|
|
עמוד:12
שאלת היחס בין תפקידם ושילובם של הזרים בשוק העבודה לשילובם בקהילה הפוליטית . יתרה מזו , הדיון בשאלת מעמדו של מהגר העבודה מול אזרחי המדינה הפך למהותי גם אם היה בכך משום שבירת טאבו . בהקשר זה זכורה אמירתו הנוקבת של הסופר והמחזאי השווייצי מקס פריש , שלפיה " מדינות אירופה הביאו עובדים , אך קיבלו בני אדם . " אמירה זו ביטאה את חוסר יכולתן של מדינות אלה , אם הן חפצות להמשיך ולהיות דמוקרטיות , להפריד הפרדה מוחלטת בין "העובד" לבין "האדם המהגר . " בדיעבד התברר עד כמה מדויקת היתה אזהרתו של פריש , בבקשה לבטא את העוולות שהולידו התוכניות לייבוא ארעי של מהגרי עבודה , ועד כמה היא משקפת את האיוולת הגלומה בהנחה שלפיה הדינמיקה החברתית שמארגנת את זרימת מהגרי עבודה זהה לזו המארגנת זרימה של סחורות . הלקחים מגיוס מהגרי עבודה במערב אירופה ובצפון אמריקה לא נעלמו מעיניהם של מעצבי המדיניות בישראל . אבל המודעות להם לא מנעה מאישים אלה להתפתות ולהעתיק מדיניות זו , אף בגרסה בעייתית יותר , למציאות המקומית . זאת , אכן , אחת הנקודות הראויות לציון בהקשר המקומי : תופעת הגירת העבודה התפתחה בישראל כמעין כרוניקה שסופה ידוע מראש . ולא זו בלבד , אלא שבתוך פחות מעשר שנים הפך המונח " עובדים זרים" לסמל להדרה , להשפלה ולניצול בחברה שסבלה ממילא מקונפליקטים רבים ובלתי פתורים משלה . זאת ועוד , דפוס הוויסות שנבחר בישראל לגיוס מהגרי עבודה ולהסדרת העסקתם נזנח זה מכבר בחלק גדול של מדינות המערב הדמוקרטיות אשר מקיימות גיוס יזום של מהגרי עבודה , ונותר על כנו רק במדינות לא דמוקרטיות במפרץ הפרסי ובדרום מזרח אסיה . יהיו ודאי מי שימהרו לתלות את ה"אנכרוניזם" של המקרה הישראלי - המערבית היא תולדה ישירה , אם כי לא בלבדית , של תוכניות לגיוס מהגרי עבודה , שמדינות אלה נקטו מאז . 1945 מונחים כגון "מהגר עבודה , " "מהגר זמני" או " מהגר אורח , " שהפכו שגורים בלקסיקון הכלכלי והפוליטי של מדינות מערביות , טומנים בחובם את המתח הגלום בין "ארעיותם" של המהגרים , שעליה הושתתו המערכות המוסדיות והאידיאולוגיות שעסקו במהגרי עבודה בתוכניותיהן השונות , לבין שרידותה הסוציולוגית של התופעה . בראשית שנות השבעים , עם תחילת המיתון שגרם משבר הנפט העולמי , מצאו עצמן מדינות מערב אירופה עם 6 . 6 מיליון מהגרי עבודה אשר לא מיהרו לחזור למולדתם . בעשור שבין 1960 ל , 1970 שיעורם של מהגרי העבודה בשוק העבודה המערב אירופי הוכפל מ 3 % ל . ( Sassen 1999 a , 102 ) 6 % בגרמניה , למשל , מספרם באותה תקופה גדל מ 461 , 000 בשנת 1960 ל 2 . 5 מיליון בשנת 1973 ( גידול של פי חמישה משיעורם בשוק העבודה . ( אף על פי כן העדיפו מנהיגיה לטמון את ראשם בחול , בהדגישם כי "גרמניה אינה מדינת הגירה" . ( non-immigrant country )
|
|