|
|
עמוד:5
יהדות ישראלית להיות יהודי פירושו ליטול חלק בקהילה שהעבר הוא יסוד מכריע בכינונה . זהות , תרבות , תודעה , דת ופרקטיקות יהודיות הן בעלות עומק היסטורי שראשיתן בעבר הרחוק . יהודי הוא לכן , חבר בקהילה היסטורית . להיות ישראלי פירושו להשתייך לקהילה המכוננת על ידי ההווה במקום נתון - בישראל . הישראליות מכוננת בעיקר על ידי המקום ; העומק הזמני שלה רזה . במושגים היסטוריים , הזמן הישראלי הוא עול ימים . הזמן היהודי והזמן הישראלי נראים כבלתי מתואמים . המשקל המכריע בקיום היהודי מצוי במסורת העבר הנושאת את מלאות הקיום היהודי , ואילו הזמן הישראלי הוא זמן ההווה שפניו מופנות אל העתיד . החוויה הישראלית מתגלמת בתחושה של תנועה , שינוי ועיצוב מתמידים , ואילו החוויה היהודית מתגלמת בתחושה של כפיפות , המשכיות והכרה בכוח המחייב של העבר . היעדר תיאום זה עלול להתגלם בתחושה של מתח , סתירה וקרע בין היהדות לבין הקיום הישראלי ; בין זהות ותרבות יהודית לבין זהות ותרבות ישראלית . סדרת הספרים יהדות ישראלית מבקשת לחשוב מחדש על מתח זה . הסדרה איננה עוסקת בתיעוד העבר או בניתוח ההווה , אלא בקשרים שביניהם ובאפשרויות המעשירות שעולות מקשרים אלו , בתהליך הפריה דו כיווני : העבר הוא עוגן שממנו ההווה מתעצב ושואב את תוקפו ; וההווה מספק פרספקטיבות חדשות לקריאה של העבר . עניינה של הסדרה הוא במיזוג האופקים של הזמן היהודי והזמן הישראלי . בנימין זאב הרצל כתב את האוטופיה אלטנוילנד , שלגביה קבע : 'אם תרצו אין זו אגדה , ' ותיאר את עקרונות המדינה שעליה חלם בספר 'מדינת היהודים . ' ואולם , האם במדינת היהודים הךאלית מתממש החזון האוטופי או שהוא נותר בגדר אגדה ספרותית ? מאמרי הספר 'מדינת היהודים' במדינת היהודים עוסקים בפער שבין התקווה ההרצליאנית לבין הקיום הישראלי , כפי שהוא בא לידי ביטוי במערכות החיים השונות : בחינוך , במשפט , ברווחה , בהפרטה , בתעסוקה ובלאום . המחברים בוחנים מבעד לעיניו של הרצל את ההווה הישראלי המתחבט בהכרעות קשות . הם גם בודקים מבעד
|
אוניברסיטת בר-אילן, הפקולטה למשפטים
|