|
|
עמוד:9
פועלים מתוך עולם של עצמם , מוגנים ומשוחררים מכל ידע ממשי על אודות המציאויות החברתיות שבעניינן הם כה שמחים לחרוץ משפט . נראה כי מה שהרגיזו במיוחד בהתפלספות מסוג זה היה , שלמרות הסכולסטיות של העוסקים בה , למרות הניתוק שלהם מהמציאויות החברתיות ולמרות יהירותם הבלתי נסבלת , למרות כל אלה התפלספות זו נהנית בציבוריות הצרפתית ממעמד רם ומיחס של חרדת קודש ; כל זאת בשעה שמדעני החברה , ובפרט סוציולוגים כמוהו , אשר עמלים בפרך כדי לייצר ידע מוצק על אודות אותן מציאויות ממש , נתפשים לעתים קרובות כמי שעוסקים ב"מדעים פלבאים" , ( sciences roturieres ) בעניינים הנוגעים לפשוטי העם . כפי שאנו עומדים לראות , בורדייה ידע היטב את מי הוא מאשים ועל מה , שכן הוא עצמו הוכשר לקריירה בפילוסופיה ולמעשה נחשב כאחד המבטיחים שבבני מחזור הלימודים שלו . מבחינה זו , הדבר שעשוי לעניין חלק מהקוראים הישראלים הן ההערכות הקצרות והחריפות שכותב בורדייה על רבים מאלה שאותם נוטים להחשיב , במיוחד מחוץ לצרפת , כדמויות המובילות של n . "French theory" באופן אירוני , נהוג למנות את בורדייה עצמו עם דמויות אלה . בעמודים הבאים , הקורא ימצא את בורדייה כשהוא ממקם את עצמו ביחס לחברי הגוורדיה הישנה , כגון סרטר , בובואר , ארון , לאקאן , מרלו פונטי , בשלאר וקנגילם , וכן ביחס לאלה השייכים לדור שלו או קרובים אליו , כגון לוי שטראוס , פוקו , בארת , דרידה , דלז ואחרים . בשובו לפריז מאלג'יריה שסועת המלחמה - שבה עשה את שירותו הצבאי ונשאר זמן מה אחריו כחוקר מטעם אוניברסיטת אלג'יר , עד לפוטש הצבאי - בורדייה נשכר על ידי ךמון ארון
|
|