|
|
עמוד:8
ובמיוחד מפני שהוא שב ומצא את עצמו מעורב במחלוקות חריפות . חלקן עימתו אותו עם כלכלנים ניאו ליברליים , עם מומחים לפוליטיקה ניאו שמרניים , עם סוקרי דעת קהל ועם עיתונאים ואנשי תקשורת מרכזיים , במיוחד מן הטלוויזיה . אחרות עימתו אותו עם ידועני תרבות מרכזיים באקדמיה ומסביבה : עם הממסד הפרופסוראלי של האוניברסיטה , עם היסטוריונים מן המרכז ימין הפוליטי כמו פרנסואה פורה , עם מאורות של הזרם הסטרוקטורליסטי כמו לאקאן , בארת ולוי שטראוס ועם אלה המתקראים "פילוסופים חדשים" ( מסוגו של ברנאר אנרי לוי , אותם ביטל בורדייה כ"פילוסופים של טלוויזיה . ( " ולבסוף , אך לא פחות חשוב , היה לו יותר מחלק במאבקי הכוח עם עמיתיו בתוך שדה הסוציולוגיה הצרפתית , כמו אלאן טורן , פרנסואה איזמבר , שומבאר דה לווה , פייר מנדראס ורמון בודון ( המתואר בספר זה כמנהל אחד הסניפים של תאגיד המחקר הרב לאומי של פול לזרספלד בחו"ל . ( אך יש לציין גם את צדו השני של ששון אלי קרב זה . לבד מכך שברמה האישית הוא היה איש צנוע וביישן בצורה כובשת , בורדייה היה ידוע גם בנאמנותו ובנדיבותו כלפי אלה שעבדו עמו על שלל הפרוייקטים המחקריים שלו , ובאופן כללי כלפי אלה שהזדהו עם האופן הרציני והמחמיר שבו תפש את עבודת המדע החברתי . לבורדייה , אם כן , היו הרבה אנטיפתיות . אך את עיקר זעמו הוא הפנה אל הפילוסופיה הצרפתית , במיוחד כלפי זו שאותה ייצגו חלק מדובריה הידועים ביותר בעולם . באופן כללי , הוא 3 האשים פילוסופים אלה ב"סכולסטיות , " הואיל ולדעתו הם . 3 מונח שמקורו במילה היוונית , " skhole" שפירושה עצלות , פנאי , בטלנות .
|
|