|
|
עמוד:443
דה בערים לא הספיק כוחם של הפועלים העברים במקום , והחלו לפרוץ פרצות של עבודה ערבית בפרדסים שונים . לימים אף נתכוון ללכת באותה דרך מנהל של פרדס , שבו עבדו בית"רים שנתיים ימים , והם אנשי הפלוגה . המנהל לא נתן דעתו על האזהרה . באחד הימים ( 1935 . 3 . 24 ) כשהגיעו הערבים ( חורגים , גונבי גבול ) אל הפרדס , הודיעו להם הבי ת"רים על התנגדותם , והללו עזבו מייד את המקום . מנהל הפרדס לא היה מוכן לוותר , והביאם למותרת שוב אל הפרדס , ואף הביא מישטרה להגנתם . המנהל הודיע למישטרה , שלא הזמין את הבית"רים לעבודה , והללו קראו , שהם עובדים במקום שנתיים ולא יוותרו על זכותם . תשובת המישטרה היתה מאסר 18 מן הבית " רים . מפקד הפלוגה , שרובי חבריו הלכו למאסר , ביקש מהנהלת הפלוגות ומקן בית"ר לשלוח אל הפלוגה אנשים לעבודה . מייד הגיעו 20 חברים מקן תל אביב , וכשהללו דרשו את הרחקת הערבים , אסרה בהם המישטרה מייד עוד 15 איש , בכללם ארבע בנות . המאסרים הללו גרמו להתמרמרות רבה במושבה , וכשהובלו הבית"רים לבית הסוהר , ליווה אותם קהל בקריאות עידוד , והחנוונים סגרו חנויותיהם לאות מחאה . אף ועד המושבה אימץ את ידי הבית"רים , ופירסם כרוז בגנות מנהל הפרדס : 'חטאם הכבד הוא בזה , שמשנים הם עומדים על מישמרת העבודה העברית במשק זה , שעבדו בו בהתמסרות ומתוך קורבנות עצומים . ' בכרוז אחר ביקש הוועד ללוות את קורבנות העריצות למאסרם במל הכבוד שהם ראויים לו — ' עידוד לבחורים ולבחורות שנלחמים את מילחמת העבודה העברית במושבתנר . מנהל הפרדס נכנע לדרישת המוסדות וקיבל דין בוררות של ועדה ( ועד המושבה , הסתדרות העובדים הלאומית , ה'הסתדרות' וחקלאים מומחים . ( הוועדה החליטה , שאומנם קיים צורך דחוף ב 35 פועלים למשך 10 ימים . הסתדרות העובדים הלאומית קיבלה על עצמה לספק את הפועלים הנחוצים . פלוגות חדרה ורמת טיומקין , קן תל אביב וסניף הסתדרות העוב דים הלאומית בתל אביב שלחו את מיספר האנשים שהין נחוצים לעבודה , ולמילוי מקום האסירים . ללא דיחוי הובאו האסירים למישפט , ו 30 מלוחמי העבודה העברית נדונו לקנס של 15 לא"י או למאסר של חודשיים . ברם כולם בחרו במאסר דווקא . 839 חלק מן האסירים נדונו לעבודת פרך והתייסרו במחצבות נור שמש 10 . 8 עם שיחרורם ( 1935 . 5 . 29 ) ליוו פלוגות אופנוענים את החברים מנור שמש עד למושבה . תהלוכה של 100 חברים ובראשם דגל יצאה לקבל את הבאים אל המושבה י . בקבלת הפנים הובעה תודה לעו"ד יצחק בן-ימיני , על הגנתו , והוצהר : 'העובד הלאומי מנהל את מילחמתו לעבודה עברית , מבלי להעבירה לשטח המעמדי , ומבלי להופכה למילחמה בנותן עבודה זה או אחר . ' שילטזן בית"ר הצהיר : ( 1935 . 4 . 4 ) 'פלוגת הרצלייה ... הוכיחה בגרותה הבית"רית וידעה לשמור על כבוד בית"ר כולה . אנו רואים בצעדה המשך לפעולה הגדולה של עשרים ( 839 'משמר הירדן ' , ח , 1 13 'הירדן ' ) 1935 . 3 . 27 ' , במושבה רוח של דיכאון ;(' שם , 1935 . 3 . 28 ( המילחמה למען עבודה עברית , שהעובד הלאומי ניהלה 'כל הזמן בלי תיאטראליות ובלי קולי קולות , בירושלים , בתל אביב , בכפר םבא , שבה נמנעו עובדינו מלעבוד בטבורה מעורבת ועזבו את המושבה . ' אין העובד הלאומי משסה ואינו משוסה נגד הפרדםן , שבו רואה את אחיו ושותפו לגורל במולדת . ( בירושלים עשתה קבוצת פועלים בית '' רים לצימצום העבודה הערבית בשכונה החדשה הנבנית 'כרם אברהם . ' בית"רים עבדו מטעם משרד המודדים שטרנהיים באזורים ערביים בדרום ( מדדו אדמות איכרי רחובות בסביבות עזה . גרו באוהלים ושמרו כשנשק חוקי בידם ) ( עדות שלמה הררי . ( ( 840 'הירדן / 1935 . 4 . 10 ( עינויים במחצבה — 'אי שדים ; ' אחד נפגע ונזקק לניתוח . ( כפושעים הובלו כולם כבולים בידיהם ברכבות לבתי הסוהר . 3 בית '' ריות — לבית לחס . ( 841 המישטרה פקדה על הורדת הדגל , והחברים לא צייתו . שוב נערכו מאסרים . עי ' מאמרי מ . בגין וצ . קנטור בנושא המילחמה למען עבודה עברית , 'המדינה / . 1935 . 4 . 16 ' אסירי העבודה העברית' בהרצלייה אחרי שיחרורם מבית הסוהר
|
|