|
|
עמוד:383
לקראת החזרת הזכויות בעלייה הדיונים בנושא האחדות בציונות היו הקשים שבהם , ונשארו תלויים ועומדים ללא הסכם בסופם . ז'בוטינסקי , ששם את הדגש בשאלה המדינית וראה בפיתרו נה יסוד מוסד של התחייה , לא יכול היה להגיע ללשון ( 755 נוסף על 'השומר הצעיר ' יצא 'במעלה' ; . 1 . 25 ; . 1 . 11 ) , 1935 . 2 . 8 ועוד ) ככרוז למאבק נגד ההסכם . לפני המישאל ( 1955 . 2 . 22 ) שאל העיתון ו 'שלום עם מי ... 7 השכחת את רצח ארלוזורוב ' . ? דברי ההסתה עלו וגדשו מעל לכול מידה . בווי כוחים ה 3 נימיים נקטו עמדה חיובית ; רמז , גורפינקל , לביא , שרתוק , בן צבי , גורי , אבל בחריפות התנגדו , באנקובר , פרוס קין , רפטור , ז . אהרונוביץ / ארן / ' ) פגיעה מוסרית בנשק ה שביתה , ( ' לופבאן — עורך 'הפועל הצעיר ' ' ) אימפרוביזאציה רעה וכושלת , ( ' נמיר , חושי , קצנלסון , טבנקין . עי' 'הפועל הצעיר . 1935 . 2 . 15 ; 1934 . 12 . 14 ; . 12 . 3 ; . 11 . 23 ; . 11 . 12 ' , נימוקיו של בךגוריון בעד ההסכם : ( 1 הכרח לפזר את המתקוממים נגדנו . אף הציונים הכלליים כבר רצו לייסד הסתדרות עובדים משלהם- ( 2 אין שקט בגולה משום שבארץ ישראל פורעניות , ( 3 ? ממילא הריביזיוניסטים לא יקיימוהו ' ) הירדן . ( 1934 . 2 . 11 ' , ועי' בן גוריון , 'זיכרונות , ' ב , . 271—247 ז'בוטינסקי ביקש להסביר את מהותה של השאלה החמורה במיוחד לדטת בן גוריון , היא שאלת השביתות , שכמותן כדבר שבקדושה . שם חזר על האכסיומה שלו י 'בארץ ישראל כל שביתה אינה צודקת , זולת במיקרים יוצאים מן הכלל / ושוב דיבר ב'בוררות הלאומית' כבפיתרון היחידי לםיכםוכים , כ'מודוס ויוונדי' ' ) ה ירדן . 1934 . 11 . 21 ' , כרך 'רשימות . ( 292—285 , ' על פרטי הדיו נים בהסכם העבודה עי' אופיר , 'העובד הלאומי . 187—171 ' , אחר ניסוח ההסכמים סיכם 'הירדן ' : ( 1935 . 1 . 1 ) 'השמאל אינו מעוניין בחזית מאוחדת . השמאל מוכן לשלום ולהסכם עם כל צורר היהודים , פתוח מרוצחי צפת חברון ועד להסכם עם האנטישמי הגדול ביותר של זמננו — עם היטלר . אבל עם אחיו היהודים שאינם חושבים כמוהו , שאינם רוצים להשתחוות ל"בעל * האדום , הוא מוכן ומזומן להילחם עד האפשרות האחרונה . ' ההסכם עשויה להיות שלב ראשון לקראת התפתחות כזו . בן גוריון שוכנע במה שכבר הכיר מקודם , שאין העובד הלאומי מבקש להתארגן התארגנות עצמאית משום כוונתו להתחרות בהסתדרות 'הכללית' באמ צעים של הורדת שכר וצימצום זכויות של העובד ב ציון , אלא משום שאינו רואה כלל דרך אחרת להבטיח לעצמו זכויות מליאות ושוות בתחום העבודה . דומה הדבר , שאף נתערערו במידת מה הנחותיו ביחס לנכונות העובד הלאומי להסתבך בהפרות שביתה לשמן כדרך של שיטה ומילחמה בהסתדרות 'הכללית , ' שהרי נתברר , שאין העובד הלאומי להוט להפרת שביתות , אפילו רואה בהן רק אמצעי אחרון במאבק הפרופיסיונאלי , ומוכן ליטול על עצמו אחריות ולהפר שביתה , שבמישרין או בעקיפין מתכוונת או צריכה לדחוק את רגלי העובד הלאומי . אחדות העובד העברי בארץ ודאי עניין חשוב היא , אלא שלא בארץ אחת קיימות הסתדרויות עובדים גדולות ושונות , על פי עקרונות שונים , או על פי שיגרות שונות , ולאו דווקא הסתדרות אחת מאחדת את כל עובדיה . הצעת ההסכם השני נתנה תוקף מוכר לקיומה של הסתדרות העובדים הלאומית , ויותר חשוב — נתנה תוקף למעשה ל'לישכת העבודה' שלה , ולהסדר מקומי וארצי באמצעות מזכירי הלשכות וועדה ארצית מרכזית . ברם הצעה זו נתרחקה מן הרעיון היסודי בהצה"ר על דבר הקמת 'לישכה נייטראלית . ' כיוון שחברי ה הסתדרות 'הלאומית' מפוזרים במיפעלים הרבה , וברובם אחוזם מועט , ואינו מגיע אף למינימום ( שהוצע כסייג , ( ל , % 15 נתנה ההצעה בידי ההסתדרות 'הכ ללית' נשק חדש וקובע להשתלטות השמאל בשוק העבודה לצמיתות , על בסיס של מדיניות להמשך הפיזור של העובדים הלאומיים , בלא להניח להם ריכוז של ממש ובלא לזכותם בזכות של השפעה . ספיקות רבים נתעוררו בחוגי העושים בתחום אירגון העבודה של העובד הלאומי . ברם ז'בוטינסקי שוב ושוב ביקש לשכנעם ולקרבם להשקפה שיש בה הרבה מן החיוב . שוב פנה ( 1934 . 11 . 16 ) בדברי הסבר על התנגדותו לדחייתו של ההסכם , במיכתב מפורט לד"ר אברהם ויינשאל , שהקדים וטרח בנושא של הסכם על סמך יוזמתו של רוטנברג בחיפה . ואומנם הוכרע בהסתדרות העובדים הלאומית , שיסכימו להצעת ההסכם , 'בתנאי של הסכם בכול השאלות בציונות . ' הסכמה זו לא היתה מוגדרת דייה , ומבחינת ההגדרה היתה התקדמות בלשון המיברק , ששיגרו ( 1934 . 11 . 22 ) אישי הצה '' ר ובית"ר בארץ ישראל על פי הצעת יצחק ילין ; 'ההסכם מסכן עמדותינו בשטח העבודה , אולם אם תחליטו לקבלו - נציית , נילחם בהמשך המשא ומתן לבטל ערך התנאים המסוכנים . ' אחר דיונים מרובים , ולמרות ההתנגדות החריפה , אושר ההסכם במחנה ז'בוטינסקי . ברם ההתנגדות לעמדת בךגוריון במחנה ה'הסתדרות' היתה תקיפה הרבה יותר . נראה הכרחי להביא את דבר ההסכם למישאל כללי בין חברי ה'הסתדרות . ' המישאל נתקיים ביום , 1935 . 2 . 24 ורק חלק קטן מחברי ה'הסתדרות' השתתף בו , פחות מ 26 אלף חברים , ומהם נקט הרוב ( 15 , 227 ) בעמ דת הקיצונים , אנשי 'השומר הצעיר והסוציאליסטים המעמדיים . שוב נפערה תהום עמוקה בין המחנות , ושוב נתחדש הוויכוח בסיגנון הנושא בחובו סכנות 55 ז .
|
|