|
|
עמוד:316
קומונאליות בפלוגות בין הטיעונים לצידוק ההימנעות - או ההשתמטות - מן הגיוס שוב היה מורגל הטיעון הישן : הפלוגות הן קומוגאליות . 'חונכנו על עקרון של אנטי קומונאליות ' , 'לא ידענו שהפלוגות הן קומונאליות' - ציטט עמדתם ש . חפשן ' ) מדריך בית"ר ' , דצמבר , ( 1933 ודחה אותה בלשון חד משמעית : הפלוגות ' נוצרו על עקרונות שלנו , שהם : צבא בית"רי מגשים , העומד לשירותו המלא של העם ותחת פקודתה המליאה של תנועתנו ... לא מעניין אותנו כרגע הסוציאליסט אם יתגשם או לא יתגשם ' . במאמרו הסביר את דרך הקואופיראטיביות בפלוגת חדרה , וציין את מידת קומונאליותה של פלוגת הגליל . כיוון שהגיוס בכללו לא היה אלא לתקופת שנתיים , וכיוון שהמגוייס לא היה צריך לצפות מן הגיוס לזכיות כלכליות מיוחדות , אף לא בפלוגה הבלתי קומונאלית , הרי כל אותו טיעון לא היה אלא סתמי , טיעון של נוחות פסיכולוגית . שיטת הקומונאליות ודאי עשויה להיות קובעת לגבי מועמד להתיישבות , ואילו בשירות מוגבל בזמן בפלוגת עבודה כל אותה שיטה — רצויה בכלל או בפרט , או לא רצויה — נשאה עמה רק חשיבות מועטת בלבד , שכול ביטוייה היה באופן הטוב ביותר בהפרש של פרוטות בדמי הכיס של החבר . לפי הגיונו של הגיוס נתחייב להיות 'ממלכתי ' , בטרם מדינה , ואפשר שהפלוגה הקומונאלית היה בה יתר קירבה לפלוגה מעין 'ממלכתית' משהיה בה לפלוגה קואופיראטיבית . הפלוגה הקומונאלית , כ'ממלכתית ' , לא זיכתה את איש הפלוגה , והריהו כחייל , בזכויות כלכליות בתוצאת עמלו בפלוגה או מכוחה . הפלוגה הקואופיראטיבית הניחה מראש , שפרי עמלם של החברים שלהם הוא , להלכה , ואף למעשה שייך הוא להם קודם כל . אומנם לא היה בפילוסופיה זו , בדי להבטיח מראש יתר פיחת בפלוגה הקואופיראטיבית מכוחה של נכונות החברים ליתר עמל וליתר תיכ נון וסיכון , וזאת משום שעל כל פנים נתחייבה אף פלוגה כזו לעשות להבטחת המשך קיומה ולתחלופה של חברים הראויה לשמה . אילו אושר עקרון הקואופיראטיביות כעקרון קובע יחיד בגיוס , אפשר היה גורר עמידה על המקח לגבי ההצטרפות לפלוגות מכריעים - מן הגיוס , והן אלה שלא זכו לשיחרור פורמאלי מן הגיוס , ועם זאת לא היו מוכנים בשום פנים לראות את עצמם מחוץ למחנה . מושכלותיו של לובוצקי הם ששימשו הרקע לפירוש השילטון ( יוני 933 ז ) להחלטת דאנציג , פירוש שלא אושר בחוקת הגיוס ( אוקטובר . ( 1933 בית"ר לא היתה מוכנה מעולם להסתפק בכך , שחבריה יתגייסו לשירות , ושאותו שירות יהא בבחינת הסדר פנימי וסגור . אפילו היה בכוחה ובתוכניתה להקים קסרקטינים צבאיים ממש , ודאי לא היתה מתכוונת להקימם סגורים ומרוחקים מיישוב . בית"ר ארץ ישראל נזקקה לא רק לחבריה , העולים והמנויי סים , אלא אף להשפעה גדלה והולכת על הנוער העברי בארץ ישראל בכללו . לתכלית אותה השפעה ולהבטחת יעילותה ותוקפה חשוב היה פיזורם של אנשי הפלוגות על פני מושבות הרבה , ובכללן מושבות קטנות ומרוחקות . 'אין מכשיר המסוגל יותר להחדיר רעיונות ריביזיוניסטיים וליצור להם דעת קהל במו שבה המרוחקת מהחיים הפוליטיים כמו פלוגת העבודה' - כתב בגיליון הנ"ל של 'סיפריית הפלוגות' הילל צור , שהביע צערו : 'לדאבוני רוב הפלוגות סוב לות עוד כיום מביישנות יתירה ' . דרך זו להבטחת השפעה היה בה כדי לחייב גיוון מרובה בשיטות אירגונן של הפלוגות השונות , ודומה שעד כדי ביטול אחידותן . דרך זו חייבה להבטיח קודם לכול את הקמ תן של הפלוגות במרכזים עירוניים גדולים , ליתר השפעה בחוגים נרחבים . רעיון זה של יצירת פלוגות עירוניות לא ירד מעל הפרק במשך זמן מרובה . על צד האמת לא היו מתנגדים עקרוניים לפלוגות כגון אלו , אלא שגדולים ביותר היו הקשיים לתכננן ולהבטיח את קיומן מבחינה כלכלית ומבחינת מישטרן הבי ת '' רי . עולי בית"ר מגרמאניה , ובייחוד פסח פייבל , וכן ד " ר חנן אייגר , נתנו דעתם ליצירת פלוגות עירוניות , ואף פתחו בצעדים מוקדמים לקראת יצירתן , אבל לא יכלו להמשיך בהם . פסח פייבל נתכוון להיות פעיל בענייני הפלוגות , והשילטון לא התנגד לכך . ( 1933 . 6 . 21 ) מ'סיפריית הפלוגות' נשמע קולו של הבית"רי החלוץ , המוכן לשירות , והיודע חובתו לא רק בתחום חיי הע בודה בארץ , אלא אף בתחום המאבק המדיני . ב'סיפ ריית הפלוגות' הובעו דעות ואף הוגדרו עמדות הן כלפי המיפלגות וה'הסתדרות' והן כלפי המישטר ה מאנדאטורי . גוריון , איש אירגון עובדי הצה"ר ובית"ר , הירבה לתת ב'סיפרייה' הסברים בשאלת זכות העבודה שלבית"רי , ובשאלת סיכסוכי העבודה שעיקרם במיל חמה הפוליטית של ה'הסתדרות ' . בצעקות ההיסט ריות על 'מפירי שביתה' ראה סוג אחר של מלשינות ( פברואר 934 ו . (
|
|