|
|
עמוד:255
' פוגרום' בפלוגת חדרה התנפלות סתם , ללא תירוץ סביר וללא אפשרות להשתמט מאחריות , היתה התנפלותם של עשרות הרבה על פלוגת בית"ר בחדרה בזמן חנוכת הצריף החדש 8 ) 0 ו 933 . 9 . ו . ( אורחים רבים הגיעו אל הפלוגה , ואף אורחים לא קרואים באו אל השטח . עם נאומו של עקיבא ברון נפל ברד של אבנים לתוך הצ ריף , ונפצעו בו שמונה משתתפים , ובכללם ד"ר גליקר מווינה , ושמואל חפשן מהנהלת הפלוגות . המישטרה שעצרה כמה חשודים שיחררה אותם בערבותם העצמית . בזמן של מתיחות יתירה כזמן ההוא נתפרשה התקפה ללא נימוק זו בפוגרום ממש , ועל הדם השפוך נתבעו אנשי השמאל המסיתים כאחראים . המישטרה הבריטית שלא מנעה את ההתנפלות ולא דאגה לענישת המתנפלים לאחריה כונתה : סניף לוועד הפועל של 'ההסתדרות . ' הסבר כולשהו להתקפה זו נתן י . גוריון : לפי ההסכם אחר סיכסוך עבודה בביניין קיבל על עצמו השמאל לרכז את חלוקת העבודה , וכיוון שחייבים היו לתת עבודה לפועל הלאומי 'התחכמו מנהלי השמאל וערכו פוגרום ממש על פלוגת בית"ר , בלא שום סיכסוך כלל , וכך נפטרו מלחלק עבודה לפועל הלאומי , כי אחה אדם שמכבד עצמו במקצת ילך במצב זה לקבל מהם יום עבודה' . ( 504 עי' 'חזית העם' ' ) 193510 . 20 [ 6 . 16 פסק דין היסטורי . ( ' עמדתו של אריה אופיר בוטאה במאמריו , 'דבר . 7 . 9 ' , ו . 1933 . 9 . 6 ועי' יהושע אופיר , 'העובד הלאומי / . 125—118 ( 505 על הפוגרום בחדרה כתב י . גוריון מאמר של חרון ' ) חזית העם : ( 1933 . 9 . 12 ' , 'הדס הטהור שושפך זועק לשמיים . אנו מאשימים בדם השפוך הזה , קודם כל , את הנהגת ה * הם תדרות ' ואת עיתונה הפוגרומי , המסית ומשסה יום יום ברשננות ח ון ... אנו מאשימים גנז את היישוב , אותו וזנייט ראלי כביכול , שזה חודשיים עומד על דם צעירים ציונים . עומד על עינוייהם ועל ההתעללות האיומה בהם ורוחץ בני קיון כפיו ואינו מוחה . צדיק אחד נמצא לעת עתה בסדום הזאת — מר בן ציון כץ — שמצפונו הזדעזע והוא השמיע זעקתו ... היישוב הזה על ידי רחיצת כפיו בניקיון , בשעה שצעירים ציונים נרדפים על ציונות בארץ ישראל ( לא במוסקבה (! לטיפול בבתי חולים . הציבור בכללו גינה את ההתקפה האלימה על החלוצים ההולכים לעבודה הקשה בפינות נידחות . רק 'דבר' עמד בשלו , לפי השקפת היסוד , שבית"ר בארץ ישראל היא בגדר הסגת גבול ל'הסתד רות . ' הגדשת הסאה חייבה את ה'הסתדרות' לבקש מוצא של כבוד , ודומה שמתוך הנחה שבית"ר תתנגד לכול ניסיון של הסדר הציעה לאירגון עובדי הצה"ר ובית"ר את מסירת הסיכסוך לבוררות . האירגון השיב מייד בחיוב , והתשובה לא היתה , כפי הנראה רצויה . הודעה חדשה מן ה'הסתדרות' באה לפרש את הראשונה , שאותה בוררות לא תהא על חלוקת עבודה , אלא על זכות הפועלים הבית"רים לעבוד במקום . עם ההודעה החדשה אורגנה התנפלות שנייה , ושוב נפצעו פועלים , שוברו כלי עבודה , הושחתו שטחים מעובדים . בשנייה שלחה בית"ר תיגבורת של חברים למקום , אות שלא תוותר על זכות חבריה לעבודה , ולא תקבל דין גיטאות לבית"רים בארץ ישראל . במצב זה חזרה ה'הסתדרות' להצעה בדבר בוררות . אירגון עובדי הצה"ר ובית"ר נענה שוב , למרות הספיקות לגבי הבורר המכריע , שהיה בזמנו חבר 'אחדות העבודה' ומקורב למפא"י . את פסק הדין שניתן ( 1933 . 10 . 1 ) בפרשת הסיכסוך החמור במושבה מיגדל ראו בחוגי בית"ר והצה"ר כפסק דין היסטורי . בו ניתן צדק לבית"ר והאלימות של מפא"י נדונה לגנאי . יקותיאל בהרב , איש חברת החשמל בחיפה , היה הבורר המכריע בסיכסוך והבודדים ש . מוריאל ' ) אירגון ( ' וא . ציזלינג ' ) הסתדרות . ( ' הטוענים מצד ועד פועלי מיגדל היו נטע הרפז ואריה אופיר , ומצד אירגון עובדי הצה"ר ובית"ר — עקיבא ברון ואברהם סלמאן . נטע הרפז נקט עמדה שאין מתנגדים לכניסת הצה"ר ובית"ר לאיזה שהוא מקום-עבודה במושבות הארץ , אלא שיש לקיים הסדר לשם הבטחת עבודה מאורגנת . עקיבא ברון ראה בעמדה זו הכרזה עקרונית , אלא המעשה שונה . בכול מושבה ומושבה טוענים טענות של חוסר עבודה ואי יכולת קליטה של עובדים חדשים . לא חשוב כלל אם יש חוזה בנידון , שהרי לחלוקת עבודה צודקת לא התנגדה מעולם בית"ר . בניתוח הפרשה קבע בהרב , שההתנפלות היתה מעשה מגונה , ומגונה במיוחד , שהרי לא היה כל חוסר עבודה במיגדל , ואף נשקף חוסר עובדים לזמן ממושך . ועד פועלי מיגדל לא היה מעוניין בקיומו של החוזה עם בנז'מין , ומכאן הסיכסוך . בגזר דינו חרץ הבורר , שוועד פועלי מיגדל ישלם לקרן מיפעל ארלוזורוב 18 לא"י כדמי הצער והבושת שגרם לצד השני . בגיוס סכום זה ישתתפו כל 60 הפועלים הרשומים בלישכה 0 . 3 ) לא"י לאיש . ( לפועלי בית"ר קבע זכות לעבודה במיגדל בכול העבודות ובכול העו נות % zo ) מכלל העבודות ) . 50 ' בפסק דין זה ראו תקדים חשוב , שיהא בו כדי לשים קץ לסיכסוכי עבו דה מיותרים אף במקומות אחרים .
|
|