|
|
עמוד:107
המישפט בירושלים השלושה - סטאבסקי , רוזנבלאט ואחימאיר — הובאו אל מישפטם בירושלים . בית המישפט לפשעים חמורים שדן בפרשתם היה בהרכב של ארבעה חברים : שני בריטים : קורי ופלאנקט , יהודי : משה ואלירו , וע רבי : עלי חסנא . את התביעה ניהל ה"ה טראסטיד , היועץ המישפטי , ועמו מוסה עלאמי . תחילתו של המישפט ב 934 . 4 . 23 ו , וסופו ביום . 1934 . 6 . 8 לפי פסק הדין כאילי יצא י סטאבסקי ורוזנבלאט חייבים בדין , אלא שרוזנבלאט זוכה מחוסר הוכחות . סטאבסקי נדון לתלייה . אחימאיר פוטר מן הדין מייד עם גמר שמיעת עדי הקטיגוריה . במישפט הועלו מחדש העדים והטיעונים שעלו בחקירה , אלא שכאן הובאו הדברים מכוונים יותר , והוגשו בדרך של דיון מישפטי . לפי שיטת הדיון ניתן לסניגוריה לחקור את עדי הקטיגוריה רק במישפט . הוראס סמואל חקרם שתי וערב , ואף הצליח ליטול את אמי נותם של כמה וכמה מהם , להרוס את הביניינים שבנו בעדויותיהם , לבטל את ערך עדויותיהם , של רבים אחרים . בית המישפט עמד כחומה בצורה לפני העדה הראשית סימה ארלוזורוב , וכמגן גדול לעדים הרשמיים , אנשי המישטרה והגששים הערביים . כל ימי המישפט נעשתה ירושלים מרכז לעלייה לרגל לרבים מאישי הציבור היהודי בארץ ובגולה . עיתונאי פנים וחוץ גילו עניין מרובה במישפט , ומיברקים וכתבות הועברו מישיבות בית המישפט לא רק אל העי תוגות היהודית , אלא אף אל הכללית , בעולם . לבית"רי ארץ ישראל נעשתה ירושלים בימים ההם מוקד בחייהם . מהם הגיעו רבים , אם לשבת על ספסלי בית המישפט ולהקשיב לדיוניו , ואם להתגודד - בהעדר מקום באולם הישיבות — במיגרש הרוסים ולהחליף דברים עם מכרים וזרים בנושא המישפט . מהם אף נת גודדו קבוצות קבוצות במרכזי העיר , וישבו יחד במיס עדות . מהם הלכו למישרדי בית"ר והצה"ר בעיר ללמוד חדשות אחרונות . העיר חיתה בסימן המישפט . ראש בית"ר הבריק קודם לפתיחת המישפט דרישת שלום לנאשמים ו 'תמסח לשלושת בני לבי , שלא ינום ולא יישן לב עמנו עד יראם בני חורין' — הרגשה אינטימית זו היתה נחלתם של רבבות בישראל . 177 פרקי ב הרשעת סטאבסקי ולאחריה הוראס סמואל חוסך במלים דברי טיעונו של הוראס סמואל על דרך הצימצום המישפטי נאמרו , ובהם נתגבשה מסכת הדוקה ובדו קה של ארגומנטאציה בהירה , הגיונית , משכנעת על יסודות של אמת לאמיתה . נאומו דחף לשחרר את הנאשמים , אלא שבית המשפט לא היה מוכן לקבל את גירסתו על הרצח כרצח לא פוליטי . דבריו של סמואל בנושא זה עומדים עד היום במלוא תוקפם הרוחני והמוסרי , וראויים הם להיקרא כפרק של מחקר מישפטי מעניין ביותר . נביא כאן מדבריו עם פתיחת עדויות הסניגורית ועם סיכומה . מכיר כאן מן הפתיחה את התייחסותו בשאלת רקעו של הרצח : 'נהוג ברציחות מדיניות , שהרוצח זוכה לתהילה . תנאים כאלה לא היו בשביל הרצח הזה . שיגעון לחשוב , שהרצח יכול היה להתקבל על דעת המיפלגה הריביז יוניסטית ... אי אפשר היה שרצח כזה יתקבל על דעת המיפלגה הריביזיוניסטית או על דעת מפלגות יהודיות אחרות ... יש קווים במסיבות הפיסיות של הרצח המר אים שהיה רצח מיני . השכל הישר מחייב לחשוב : ארלוזורוב היה רק שני ימים בארץ , אין עדות שידע מישהו שרצה ללכת לטיול זה . יש עדות שהלכו לטיול , ( 177 ל'הירדן' החדש הבריק ו 'הנולד ביום תוגה ערב הניצחוך . ' הירדן . 1934 . 4 . 24 , '
|
|