|
|
עמוד:66
קדימה בגיבוש רצונו הלאומי של העם . אב"א ביטא לא אחת את התנגדותו לאלימות אינדיבידואלית , אולי חוץ מן האלימות שהיה מוכן לשאתה על גופו משום ההכרח לשאת בה לתכליתה של הציונות הממלכתית . אב"א אף התבטא בלשון בוטה נגד הטירור האישי לפי שיטת בית ספרם של מהפכני רוסיה בימי הצאר . אב"א היה איש גלוי בדעתו , אם הביע , ובמעשיו , אם עשה . הוא לא עשה שקר בנפשו , ולא העמיד פני תם . איש אמת וכבוד היה אף בשינאותיו , ואף במילחמותיו . רצח חיים ארלוזורוב הלם בו מהלומה קשה . עם כל חריפותו וחשדנותו לא העלה על דעתו , שמחנה ז'בוטינסקי , ובייחוד הוא וחבריו עמו , יהיו חשודים במעשה פשע זה , שכולו צעק : מעשה אנטי יהודי , מעשה אנטי ציוני . בית"ר והצה"ר השתתפו ביגון העם , ואף ביגון מיפלגתו של ארלוזורוב , ואחימאיר , כרבים אחרים מראשי התנועה , השתתף , כאמור , בלוויה . אחימאיר היה בליל שבת בירושלים , והירצה שם בפני קהל במועדון ברית הצה"ר . במוצאי שבת הגיע לתל אביב , והלך עם ד"ר יעקב ויינשאל לישיבת עסקני המיפלגות , שדיזננוף הזמינם לדיון בפרשת הרצח . אחימאיר העיד , ששם שמע את אליעזר קפלן אומר , שארלוזורוב לא נרצח בידי יהודים . הדברים הללו הרגיעו , אלא שלימים התכחש להם קפלן . כשהגיעו שוטרים הרבה לחדר אחימאיר בבוקרו של יום שני , כסבור היה שהגיעו אליו לעוצרו . כלל לא עלה על דעתו , שהפעם הזאת נתכוונו לשכנו סטאבסקי . אחימאיר הלך להודיע על המאסר לליכטר , ומשם פנה למישטרה . הוא פרץ שם בקולות צעקה וגידופים : ' פרובוקאטורים נבזים ' , 'פוגתמשצ'יקים' וכיו"ב , ואף ניסה להרים כיסא להניפו על ראשו של קצין . אחימאיר תבע בתוקף את החזרת ניירותיו שהוחרמו בשעת המאסר , ולא היה מוכן לקבל תשובת סירוב . מייד נאסר והובל לבית הכלא . בהקדם הובא למישפט , הודה באשמתו , וסניגורו ד"ר צבי אליהו כהן פרע את הקנס בסך לאיי אחת . אחימאיר לא היה לו להסתיר דבר וכך נהג . בשמו טען סניגורו , שהיתה לו הרגשה , שהרצח נעשה בכוונה כדי להטיל צל של חשד על מיפלגתו . < משום הרצאתו בירושלים באותו ליל לבש ביטחון רב . כשקרא את תיאור שני הפושעים לפי הודעת המישטרה הירהר מייד , שתיאורו של השני בהם הוא תיאורו שלו , ושאלמלא אותה הרצאה היה יושב כנאשם , ולא מי שישב אחר כך : רוזנבלאט . כך קרא בחקירה : 'אני מאמץ באמונה שלימה' . אחימאיר יצא לחופשי , כדי להיאסר עם כל הנאסרים בציד בוקר יום ראשון , . 1933 . 7 . 23 מייד נפלה ההחלטה להאשימו בתורת המנהיג של 'ברית הביריונים / אלא שבמאוחר 933 . 8 . 24 ) ו ) וכמעט במפתיע , עם שיחתרו של מינץ ממישפט הרצח , הושב אחימאיר על ספסל הנאשמים — מועמד שלישי ליד שניים האחרים לצאת חייב בדין . ההחלטה להצמידו כחשוד בתיכנון הפשע אל החשודים במבצעיו נפלה מכוח ההשראה וההשפעה של אישים שמחוץ למישטרה והתביעה המישפ טית , וכוונתה היתה לחזק באמצעות הנאשם השלישי את תוקפה של ההאשמה . חשוב היה לקטיגורית לתת רקע אידיאולוגי לרצח , ולהציע איזו מידה של מוטיבאציה סבירה לו . אחימאיר צריך היה להיות האיש היוזם , המעורר והמתכנן , רב הרוצחים . ואומנם נעשה כל הניתן כדי לגלות אשמת אחימאיר ולהוכיחה , לא פחות ממה שנעשה לגבי הוכחת אשמתם של השניים התלמידים , אם תלמידים למעשה ואם לפי הלכת התביעה . סופו של אותו מאמץ , היה שאחימאיר יצא לחופשי עם תום עדויות הקטיגוריה , בלא שיידרש להשיב כלל על טענות של אשמה . למחנה ז'בוטינסקי לא היו קשרים ולא השפעה על המישטרה — הגוף החוקר מכוחו של המימשל . מחנה ז'בוטינסקי הוא שתבע חקירה מליאה באמת , חקירה בכול הכיוונים האפשריים , ועל תביעתו זו שקל למיט רפסיה . מן הימים הראשונים תבע ז'בוטינסקי לחקור בכיוון יפו , בכיוון רוצחי סליה זוהר ויוחנן שטאהל בחולות השרון , ויעקבי בנהלל , ותביעה זו נעשתה מוחשית עם התגלותה באקראי של פרשת העדות של עבדול מג'יד . לפי השכל הישר ובלא משוא פנים ראו תלמידי ז'בוטינסקי בכיוון יפו את הכיוון העיקרי לחקירה , ברם המישטרה נטפלה - מטעמים מדיניים - לחקירה בכיוון הריביזיוניסטים דווקא . עצם העלאת המחשבה , שהחקירה צריכה להתנהל בכול הכיוונים , נתפרשה כ'ניסיון שיטתי להפריע את מהלך החקירה המישפטית / כאילו על פיה כבר 'הוכרז / הנאשם / למפרע חף מפשע' ( ו 933 . 7 . 3 ו ) . « ( 84 'הארץ / , 1933 . 6 . 23 ועי' אף מאמר ראשי , שס , ; 1933 . 6 . 25 אחימאיר , 'המישפט / . 53—50 ( 65 'דבר . 1933 . 10 . 19 ' , ( בהודעתו הנרגשת של אחימאיר לשו פט , למראה שני טדי השקר שהעידו שראוהו בתל אביב ביום שישי ( 86 . ( דרישת החקירה בכיוון הרקע הרומאנטי , או בכיוון הקו מוניסטי , היא שהעלתה את החינזה .
|
|