|
|
עמוד:49
פאריס - ברלין - פראג בצרפת היה הרקע הכללי הסוציאליסטי מוכן ל תנובה אנטי ז'בוטינסקאית , אלא שבציבור הציוני היהודי לא הס 2 יק כוחו להשפיע . ה'פאריזער היינט' של ש '' י יאצקאן בעריכתו של א . אלפרין נטה לזהירות מפני שמועות ולמתינות בנקיטת עמדה , ואף עלפי שהביא את הידיעות השיגרתיות , המגמתיות , ונתן מקום למאמרי גרינבוים , יארבלום , גראוויצקי ואחרים , לא היה בו כדי לשמש ראש מרוץ להסתערות במגמה לפלג את העם 1 ס . ה'יידישה רונדשאו' הברליני נצטרף למקהלת ההשמצות בלא עכבות . כמו העיתונים ה'אופיציוזימ' האחרים כך אף זה פירסם ( 1933 . 6 . 23 ) את הנוסח לפי ה מטבע : 'הרוצח נאסר - ריביזיוניסט ' . ושם בתוך מאמר גדול על אישיותו של ארלוזורוב שכתב ) R . w . רו ברט ולטש ) ו 'כמעט כבר בתר מן הידיעות הראשונות ללא ספק : ארלוזורוב נרצח בידיים יהודיות . שתי מהלומות בבת אחת ... רצח האיש והמנהיג הטוב והמוכשר ביותר , והרצח בידי רוצח יהודי ... מעשה חסר טעם , ערפדי , דימוני ... היאך היה אפשרי כדבר הזה ז מכבר היה ידוע שבתוך הקבוצות הריביזיוניסטיות נוהג פלג של קנאים היסטריים מינהג מיפלצת . ' . " ושם תיאר המחבר את מהותה של בית"ר , המאורגנת באורח צבאי ושהפקודה העליונה בבית '' ר היא בסמכותו של ז'בוטינסקי , וכן תיאר את קבוצת אחימאיר ו' חזית העם' תוך שפיעת דברי בלע . דעת העם היהודי בנרמאניה של היטלר היתה נתונה להצלה עצמית , אבל החממה ה'סוציאליסטית' וה'ליביראליס טית' שבה חיו היהודים במשך שנות דור קירבה אותם למהלך המחשבה נגד 'שונאי ' , n ? mpn שבכללם ודאי יש למנות אף את ז'בוטינסקי ומחנהו . ה'זלבסטווהר' הציוני בעריכתו של האח פליקס ולטש בפראג לא היתה שיטתו להרבות במאמרים וברשימות , אלא באינפורמאציה דווקא . במאמר המיוחד שכתב ולטש בעיתונו ( 1933 . 6 . 23 ) כבר הודיע : 'בערב שבת נרצח ... ארלוזורוב מידי חבר הסתדתת הנוער הריביזיו ניסטי ברית תרומפלדור , אברהם סטאבסקי ' . שם האריך דברים בתעמולת האלימות ושינאת הרוח שלשיטתה נפל המנוח קורבן . צו השעה / אל נקם , אבל יש לטהר את ההסתדרות הציונית . ולבסוף : 'ארלוזורוב היה מדינאי של הרוח . מדינאי האלימות הכריעו . אבל מדינאי הרוח אף לאחר מותו , בעצם מותו , ינצח את מדינאי האלימות ' . זה היה הרמז . ( 48 שם , . 1933 . 6 . 30 ( 49 'די אידישע שטימע ' , קובנה , . 1933 . 6 . 23 הכותרת באותו גיליון : 'חומר האשמה נגד סטאבסקי — מספיק' ( להרשעה ( 50 . ( עי' להלן פרק ז . ( 51 א * ס ליריק כתב שם ( 1933 . 6 . 23 ) נגד בךגוריון , אבל סיים : ' ברגע האחרון נודעה האחת . אוי מה נורא , מה מזוויע . ' גרינבוינו כתב שס , ( 1953 . 6 . 25 ) ש'האשמה ברורה ' , ברם א . איינהורן ביקש שס 'לבל תתפשט הלהבה . ' מ . יארבלוס , ראש לשמאל הציוני , היה פעיל ביותר , ובנאומיו חזר טל דברי אחרים ( שם ? 'ההיסטוריה תשפוט לא את הבריות הקטנות הקרויות סטאבםקי'ס , או שמות אחרים , אלא את אלה הנועד איס באחריות המוסרית' וכיו ב . ( סים פומביים , אלה כנגד אלה , אלא שכאן אף העזה בית '' ר לעסוק בשיכנוע מביית לביית - מיפעל גדול וקשה שבוצע בהצלחה מרובה . כנגד העיתונים 'פרי מארגן ' , 'באטאג' וה'סיוודניה ' ( ברוסית ) שהפיצו את הנוסח המפא '' יי על כל מסקנותיו הברורות מראש והיו למכשירים של שיסוי , נהג העיתון היומי 'מארגן פאסט' - 'אוונט פאסט' ( בעריכת אריה דיסנצ'יק ) מידה של אחריות וזהירות . במאמר הראשון עם קבלת הידיעה על הרצח כתב : 'על הקבר החדש מרכין ראש אף המתנגד הפוליטי ' . בעיתון זה נתפרסמו מאמרי ז'בוטינסקי ושכטמאן וכתבות של ברוך בלנקנפלד / ברקאי / מירושלים . בבר באסיפת האבל הראשונה ברינה הוכרז בצורה ברורה על גונו הפוליטי של הרוצח . ו . לאצקי ברתולדי טען שם , ש'מתוכנו יצאו משה וקורח , ישו ויהודה איש קריות , גרשוני ואזיף , ועכשיו - ארלוזורוב ותצ חף . כן טען : 'הם מבקשים להכשיר פעולתם בנקיטת שם טיחריסטן לגיבוריהם ' . לאצקי ברתולדי העמיד את ז'בוטינסקי בשורה אחת אחרי שבתי צבי ויעקב פראנק , שהרי 'ז'בוטינסקי הצמיד למדינת היהודים ההרצלאית את אמונת האלילים של היטלר , והעמיד עצמו ותלמידיו מחוץ למחנה ישראל' . < 8 בדומה דיבר שם פתפ' מ . לאזארסון על יריית כדור של אבאנ טוריסטן פוליטי ואידיוט מוסרי w הטיעונים נגד בית '' ר וז'בוטינסקי היו מן הרגילים והגדושים , ברם כאן ביקשו אף 'לעשות הון' בפירסום על ארלוזורוב בגיליון 'המדינה' שנגנז . ° בארצות הברית של אמריקה — הד קלוש הרצח ופרשיות החקירה סביבו עוררו רק הדים
|
|