|
|
עמוד:37
ובדומה היתה עמדתם של חברי 'ברית שלום' ברובם , אם לא כולם . הללו שנאו את הצה"ר וז'בוטינסקי לא פחות מן השמאל , מטעמים פוליטיים , והשינאה העבירה אף אותם על דעתם . עמדה עיקשת של אישום כולל , בלתי מותנה במישפט ובתוצאותיו , נקט הד " ר י"ל מאגנס , נשיא האוניברסיטה העברית בית שלים , שראה עצמו מאז זכאי לנהל מדיניות עצמאית מעשית לפי תוכנית 'ברית שלום ' , ולימים פעל תוך שיתוף וסיוע לדויד בן גוריון . לאחר שנים כתב מאגנס בעניין : 'אני מקבל את פסק הדין של בית המישפט , אלא אני בטוח שיהודים רצחו אותו ' , וביקש להשתבח באינטואיציה ובעקביות שלו , שכן מייד עם קבלת הידיעה על הרצח קרא לאשתו : 'אני יודע מי הם הרוצחים : הרביזיוניסטים . ככה אני מאמין עד היום' .- דרשותיו של חיים נחמן ביאליק במוצאי שבת - בגמר השבוע הראשון לרצח - דרש ביאליק במסיבת 'אוהל שם' שלו בתל אביב בעניין רצח ארלוזורוב , ו'נגע בפרשת עגלה ערופה , כשזקני העדה היו אומרים : ידינו לא שפכו את הדם הזה ( דברים כ"א , ז . ( ' אם נמצא הרוג בעיר , ברור היה , שאין לחשוד בזקני העדה ברצח , אבל יש לפש פש במעשים , במסקנות , בגורמים , אולי נעשה דבר מה שלא כהוגן שהביא לרצח . לצערנו הגדול , במיקרה זה של אחד מבחירי האומה — כלי יקר שנשבר , בלתי ידוע לנו הרוח והכיוון , כדי לעשות חקירה ודרישה' ' ) הארץ . ( 1933 . 6 . 25 ' , על אסוציאציה מיקר אית זו בנה למוחרת הערב ברל כצנלסון את נאומו , כמסתמך על דברי שפרינצאק במאמרו . למוחרת הערב נערכה אסיפת אבל המונית ב'בית העם ' , בתל אביב , ובה נאמו כצנלסון וביאליק על ארלוזורוב . פתח כצנלסון ואמר : 'גם אלה שזרקו בו רפש - לא נחשוד בהם ! - מרגישים אבל אמת ' , ברם לוזם של דבריו היה : 'האיום ביותר הוא , שאנו נתונים במצב של בהלה , ואין אותו הכוח של זקני העדה שיקומו ויאמרו : ?' ידינו לא שפכו את הדם הזה . " שפרינצאק במאמרו המודפס העביר קו השוואה בין המאורע הזה ובין גדליה בךאוזיקם , שנרצח בידי אחים בוגדים . ויש בזה משום השוואה נכונה ' . ביאליק נאחז באותה אסיפה בדברי כצנלסון , ש'נאמרו לא מן השפה ולחוץ . הם יצאו מקרב לבו , ואף אני אומר לכם : הבליגו ! אסון יותר נורא מן המוות הזה יהיה אם לא נדע להבין את הרגע הנורא הזה , את התאריך החדש הזה בימינו . אנו מסומרים אל האסון הזה כצלוב אל צלובו , אל התעלומה האופפת את האסון הזה ... אין לנו אלא להישען על הכוח המוסרי שלנו ולהבליג על עצמנו . ואני קורא לכם : גרשו מתו ככם כל שטן וכול רוח רעה . במחננו נשמעות מלים מעין "ביריון , " "אגרוף" ועוד , מלים טמאות הן לנו , ואל נא יהיה מקום בקרבנו למלים טמאות אלו . " והיה מחננו קדוש ! " "אש ודם" וכול שאר הפראזות שאין אחריהן אלא מליצות ריקות — עלינו לעקור מלבנו ... עוד נכונות לנו יריות מצד אחר — על הכפרים והמושבות ועוד ' . הרמזים הללו עבים כשקים היו , ובאווירת המקום והזמן היתה להם השפעה . בדיבורים על 'הבלגה' נתכוון כלפי פנים , כלפי אלה המעוררים זעם או נקם , וביריות הנכונות מצד אחר כיוון למקורה של הירייה האחת מצד זה שהיתה על שפת הים בליל שבת . 1933 . 10 . 25 ( שיחה עם דיר פרויליך . דיבר בזמורה , מן התביעה הפרטית / הסוכנותית / במישפט הרצח כביועץ המישפטי של הקונסוליה ההיטלרית . זמורה ביקש לגרש את הצהירים מן ההסתדרות הציונית . ( ( 23 מיכתבו ( 1944 . 3 . 31 ) לר' בנימין , חברו ב ' ברית שלום ' , שהיה דווקא מן המאמינים בחפותם של הנאשמים מפשע — ' נר ' , כסלו—טבת תשט"ו ; עי' א . שמאי / אחימאיר / 'חרות ' , . 1955 . 9 . 19 ( 24 'הארץ , 1953 . 6 . 27 ' , והשווה 'דבר . ' ביאליק היה מחסידיו הגדולים של חיים וייצמאן . כבר מתחילת הריביזיוניסס ציפה למפלתו ( עי' פוגראבינסקי בקובץ 'מנהיג הדור . ( 134 ' , ביאליק נמנה עם אלה שיצאו להגנת עיתון 'הארץ' בפרשת הדיבה על ז'בוטינסקי , שכאילו קיבל על עצמו ( 1929 ) שלא לעסוק בפעילות מדינית קודם לחזרתו לארץ ישראל לעבוד בחברת חיים נחמן ביאליק
|
|