|
|
עמוד:35
החשד , כי מתוך שורותיה צמח הרצח הזה , וכי היא אחראית לו לכול הפחות באופן מוסרי . ... הוא בנה לו תיאוריה שלימה על נושא החשד : 'עצם החשד שהדבר הוא בגדר האפשרות , עצם ההרגשה שמביתנו קמה עלינו התועבה הזאת , מבית היישוב , מבית הציונות , מבית המרי של הציונות , איננה קשורה כלל לשום "קורפוס דיליקטי , '" ואף על פי כן ביקש להסביר את הגיונו של החשד ואת צידקתו : 'אם במשך עשר שנים מחנכים תנועה ונוער להפקרות , מרעילים את נפשם בהטפות אוואנטוריסטיות , מלמדים אותם לבוז לכול אידיאה מוסרית ולקדש כל תועבה ציבורית , אם במשך עשר שנים תוקעים מסמרים במוחות הנוער הזה , שווייצמאן הוא בונד ... מעוררים בכול זאת העקבות המוסריים של הפשע הזה חשד הרבה יותר גדול מאשר עקבות רגליו של הרוצח . ' ... כך נתבטא המאמץ לטעון טענות מוסר וצדק , כביכול מעבר למישפט הפלילי הקונקריטי , שבו יש להוכיח לכול הדעות האשמה קונקריטית על פי הוכחות מוצקות ומוחלטות . כנראה לא היה פסק הדין המרשיע מונח בכיסם של המבקשים לרדת לחיי הנאשמים ולחיי בית"ר , ולחיי ראש בית"ר ותנועתו כולה , ולפיכך באו טיעונים היסטוריוסופיים להשלים את החסר בהאשמה גופה : 'יחסנו והערכתנו לתנועה נפסדת זו אינם מתחילים עם רצח ארלוזורוב . אנחנו נלחמים בה זה עשר שנים ; אנחנו רואים בה זה עשר שנים את הסכנה האיומה ביותר לציונות ולמפע לנו בארץ , ומזהירים על הסכנה הזאת השכם והערב ; אנחנו היכרנו את דמותה הנעווה בשעה שהיתה עוד בחיתוליה , בעת אשר הרעל שהיא היתה עתידה להבשיל תסס עוד בתאיה הראשונים ' . אותה התנגדות חריפה כלפי בית"ר למן לידתה ממש , ראוי להניח , לא ' הסכנה האיומה ממנה לציונות' היא שגרמה לה , אלא הקינאה המיפלגתית האינטרסאנטית . אמת זו מבצבצת ועולה בלא יודעין מתוך מאמר צעקני זה , שבו הטיל כלפי בית"רים את הכינויים : 'אגרופנים ' , 'שק צימ , ' שהתפתחותם 'הפראית' עלולה להביא את התנועה הציונית 'למשיסה ולמירמס ' . 'וכול זה' - הוא קבע - 'אין לו שום קשר עם רצח ארלוזורוב ' . וכמהפך את 'היוצרות' הכריז : 'בל נא יבואו הצבועים להכין "אליבי" מוסרי , במקום שכול המסיבות האובייקטיביות מטפחות על הפנים ' . בו בגיליון ( 1933 . 7 . 7 ) העלה א . גולומב , מראשי איר גון ה'הגנה' ה'הסתדרותית' השמאלית ומראשי אירגון הקטינוריה כנגד הבית"רים הנאשמים וכנגד בית"ר , את הסבריו שראוי לחשוד במחנה ז'בוטינסקי שממנו יצאו הרוצחים ושעליו האחריות לרצח . כלפי מחנה זה של 'מסיתים ומתירי נפשות' ראה להגיב , ש'לא קמה בהם הגאווה להעריך את רוצחו של ארלוזוחב כרוצחו של דומר' [ נרצח אחר שנבחר לנשיא צרפת , . [ 1932 ועליהם יצא להעיד , ש'הם '' התכופפו" בפני חמת ההמונים , שלחו את חניכיהם לשים זר על קבר הקורבן , והכריזו על הבוגד של אתמול כעל משרת נאמן וישר של העם ' . עניין זה 'מחשיד קשה' את המחנה , לדעתו . עם זאת יצא לטהר את מחנהו מכול חשד : מ'כול מעשיות הכזב על העדות של ארלוזורוב בנוגע ללאומיותו של הרוצח , כל ההחשדות על סימה ארלוזורוב , אשר פעם כאילו אין היא בטוחה בעצמה ואינה רוצה לחתום על פרוטוקולים . ' ... לופבאן , כחבריו אנשי העט במפא , " י לא חשש לדון בענייני המישפט האקטואלי גופו , משום האיסור לדון בנושאים שהם , SUB JUDICE אלא שככול שלא היה לו נוח לדוש בשאלות המישפט גופו , משום שלא זה הנימוס , ומשום שהיו השאלות קשות וחמורות , דווקא מבחינתו שלו , לפי הכרתם של המוני בית ישראל , ראה לשוב ולחזור ולשוב במאמר אחר מאמר אל הטיעון הסתמי נגד הריביזיוניסם הציוני בלשון ההשמצות השגורה על עטו . על הריביזיוניסם דיבר ' ) הפועל הצעיר ( 1933 . 7 . 21 ' , בלשון של מזימות , מידמה , טומאה , 'התקדשות מזויפת והתעטפות בטליות גנובות של '' מדינה עברית " ו"ציונות צרופה , '" רצון ההרס והשבירה , תעלולים אוואנטוריסטיים של המנהיג , מישחק מגוחך בדיקטאטורות , ולא עוד : 'התפתלות מטורפת ומעשי תרמית שפלים בשבועות האחרונים , בימי האבל אחרי רצח ארלוזורוב ' . ולימים ' ) הפועל הצעיר ( 1933 . 8 . 4 ' , שם עצמו שופר למגמה המופלגת לטהר את ההסתדרות הציונית 'מן האלמנט המהרס והמפורד שבתוכה ' , ולגרש את המיפלגה הריביזיוניסטית מן ההסתדרות הציונית . וכאן העיד בעל הדבר על עצמו : 'השאלה הזאת קיימת להלכה ( 19 ומשאר דבריו שם ) 'אם יתעלס הציבור מתוך עצימת עיניים סלחנית פאטריוטיח מחובתו זו / לנדות השיסוי , / אז תקום , אז מוכרחה להתקיים נבואת ז'בוטינסקי , שיהודים ישלחו יד ביהודים בארץ . משלחי היד יהיו אמנם לא אלה , שדבוטינסקי השתדל לשקץ את שמם בנבואותיו . דרך פעולתם של אלה היא אחרת לגמרי ' , דהיינו לא ספסרות בדם , ולא צביעות . 'נגד אלה / תלמידי ז'בוטינםקי / נכריז חעתה , לפני הקונגרס , בקונגרס ואחר הקונגרס , מילחמה עד תורמה , עד לנידויים המוחלט מן הציונות והיישוב . '
|
|