פרק ז' אלה מסעות "שרה א'"

עמוד:205

להיטות יתירה . אך אין אלה גולות הזכוכית שילדי ארץ ישראל משתעשעים בהן , אלא כדורים גדולים בשיעור תפוח זהב . " " מחלונות הראווה של החנויות מציצות מיקטורות שונות מראה , ודמות נפוליאון חקוקה בכולן , כחוק ולא יעבור . פולחנו רווה מאד בקורסיקה עד היום . מלבד מקטרות — אקדחים לסוגיהם , וסוגי סוגיהם של הסכינים המפורסמות למלאכת ואנדטה" ( נקמה . ( הקת שלהן עשויה עצם , ולדעתי ראויות הן בעיקר לחתוך לחם " כדי מזונות משפחה גדולה ! כל כך ארוכות הן , מסורבלות ושקטות למראה . אך על גבי הקתות חרותה המלה ,, ואנדטה" וקורסיקאי הגון לא יתיר לעצמו בשום פנים לרצוח את האויב בסכין מסוג אחר . לפי מושגי המקום הרי זו עבירה חמורה על חוקי הנימוס . לנו מוזרים כל הדברים הללו : "ואנדטה , " "ליסטים אבירים , " אירופיים בתוך אירופיים , שאינם יוצאים מפתח ביתם בלי אוצר נשק בלום . כאן אין אלה דברים שבאופרטה כלל וכלל . כאן זוהי מציאות . עוד לפני שנתים הטילו ליסטים אבירים אלה מס על העיר איאצ'יו . עכשיו חיסלו אותם , באורח רשמי . הוותיקים , זקני הדור , מושכים כתף בספקנות רבה למקרא הדו"ח של קציני המשטרה . " " וכי אפשר לחסל את קורסיקה " ? " אנו עולים בכביש המתפתל אל מעלה ההר . כרמים , חורשות עצי אורן . יערות של עצי זית , שקדים . עת פריחה להם עכשיו . פריחה מעורבת . החמה גולשת כבר מאחרי הפיסגות , וצללים כחלילים מוטלים על גבי העמקים . משם מלמטה , עולה ערפל תכלכל ובהגיעו אל מחצית ההר הרי הוא מווריד והולך . בתים שפלי קומה , רעופים בלוחות צפחה גלמית . הם פרימיטיביים ( כך רעפו את הבתים במאה העשירית ) אך נאים מן הרעפים היקרים ביותר : בין הלוחות המחורצים האפורים ירוקים תבהיק לפתע שיכבת הנציץ בזיו של אבךחן , או רצונך , בלהט עיניה של הלטאה' שלהבתה הירוקה של הזכוכית הוולקאנית , ריח השקד הנודף והולך וריח חבצלת ההרים ונשימת עשב אשתקד . צפורים שקולם ספק קול הזמיר ספק קול העשבונית מסלסלות בשיחים סלסולי ערבית . " " הנה יגיח "ליסטים אביר" ובידו "טראבוקו" וסכין של לחם " ... " וכי למה דווקא ליסטים ? אולי בת מלכר — " . מסיים באייבסקי את רשימתו זו ,, — תגיח מחורבותיה של הטירה ההיא , המאוכלסת ינשופים ועטלפים . דבר זה הולם יותר את התפאורה . " ה מ ש 9 ט רב החובל נושא תמיד באחריות המלאה לבטחון ספינתו , לבטחון אנשיו ולשלמות המטען שהופקד באניתו . ולכן , שליטתו על ספינתו בלב ים היא בלתי מוגבלת . ,, דופו אל דיו אל קומאנדאנטה , " קובע החוק הימי האיטלקי , דהיינו : "לאחר האלהים בא רב החובל . " אך ברגע שרב החובל ניצל מאסון , לאחר שספינתו ניזוקה או נטרפה בלב ים , מוצב אותו "משנה לאלהים" לחקירה משפטית בפני בית דין ימי , שדייניו אינם אלא בשר ודם . ואוי לו לאותו קברניט אם לא הצליח להוכיח בעת החקירה המוקדמת כי אמנם מילא את חובתו כלפי הרכוש והחיים שהופקדו בידיו . אולם לא רק בכך יסתפקו השופטים החוקרים , בראש וראשונה יהיה עליו להוציא כל חשד מלבם שהנזק שנגרם הוא תוצאה של מעשה זדון שנעשה תמורת בצע כסף . במקרה זה חמור העונש שבעתיים .

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר