פרק ז' אלה מסעות "שרה א'"

עמוד:197

לעולם לא אשכח את יסורי הנפש שעברו עלי באותן השעות שנדמו בעיני כיובל שנים . במשך עשרים וארבע שעות עמדתי על גשר החובלים ובכל 400 הנטיות שהגיעו ל 40—43 מעלות שאותם מניתי . הרגשתי כנידון לתליה שהחבל הכרוך על צווארו נקרע שוב ושוב . מניתי את הדקות ואת המעלות , 77 vx ... 7 ; שגדלה זווית הנטיה בה במידה קרב הקץ ' 42 , 41 ' 40 ... ארבעים ו .... הספינה חזרה ונתיישרה , כדי לשוב כעבור שניה קלה ולנטות לזווית המוות . לא עצרתי כוח לעמוד בנסיון . פעמיים ירדתי לתאי כדי למצוא בו את אקדחי . בקשתי דרך קצרה לשים קץ לאינקוויזיציה . אך לא מצאתיו . כל חפצי הורדו' כנראה , על ידי באייבסקי בשעת הפינוי וכך הוספתי לעמוד ולהתבונן ' מבעד האשנב של חדר המפות במחול להקות אשמדאי . "שרה" הוסיפה להיאבק עם איתני הטבע . בכל כובד משקלה , על מטען המים שבה , הורמה בעצמת הגלים מעל השרטון וחזרה ונחבטה בו , חבוט וחזור . אפשר , שרק תודות לדופניה שעוביים הגיעו ל 90 סנטימטר ותודות לצלעות עץ האלון שלה עמדה במבחן האימים ולא ניתן לכלותה . ליל בלהות ירד על היקום . הדלקתי את הפנס וניסיתי לשכב על לוח השיש ולהירדם' אך לא יכולתי לתת תנומה לעפעפי . כך עבר עלי ליל ההוראגאן המשתולל וכן גם כל היום שלמחרתו . עבר היום ורד הערב . הגלים והשמים הלכו והשחירו . החוף כמעט שנעלם . לפתע' כמתוך חזיוךתעתועים' הבחנתי בין רוכסי הגלים במשהו העולה מתהומות הים וחוזר ונבלע בתוכו . אימצתי את עיני העייפות עד שהבחנתי בספינה . לא , זו לא היתד . אחיזת עינים , חלום בלהות בשל עצבים מרוטים . עתה הבחנתי גם באנשים שנופפו לי בידיהם . בתחילה סבור הייתי ' כי אין זו אלא אחת הספינות האומללות שאבדה בהוראגאן ומנסה להגיע לחוף מבטחים . אחזתי במגביר הקול והתחלתי צורח לתוכו בכל גרוני , כדי להזהיר את אנשי הצוות מלהתקרב לספינתי , דבר שהיה בבחינת איבוד לדעת , אך עודני מדבר והנה עולה הספינה מעלה מעלה על רכס הר גבוה , ומשם מחליקה במהירות מסחררת הישר לקראת דופנה הימני של ,, שרה . " עצמתי את עיני וחיכיתי לקול הנפץ שיבוא בעקבות ההתנגשות' אך כשפקחתי את עיני ראיתי ' למרבה תמהוני ' את הספינה האורחת כשהיא צמודה דופן אל דופן ל"שרה" וחמישה אונקלים כבדים נעוצים במעקה העץ של "שרה / ' שתי הספינות כאילו היו לגוף אחד . רק איש אחד בלבד בכל איזור הים התיכון היה מסוגל לבצע מפעל נועז כזה , הריהו מציני ( מאסוני בצרפתית , ( המציל הקורסיקני המפורסם' בן השבעים . בספינת ההצלה נמצאו חמישה אנשי צוות בחגור כפול , ביניהם קצין המשנה שלי יחזקאל דיליון . ליד ההגה ישב אדם צנום וגבוה , שהכרת פניו לא העידה בו שזקן הוא . ידו הימנית היתה חבושה בתחבושת לבנה . הקצין דיליון קפץ על סיפונה של "שרה . " גל עצום כיסה אותו , את ספינת ההצלה ואת ,, שרה א "' מעל לגשר הפיקוד . כשחלף ועבר הנחשול , יצא ממנו דיליון חי , נוטף מים ומחייך . הוא עלה במדרגות גשר הפיקוד , תפס בזרועי , ובשקט אולימפי , שהיה כה אופייני לאיש אמיץ זה , אמר : "אדוני המפקד , אין זמן להשתהות כאן , חבל על כל רגע ... נוכחותך על "שרה" לא תועיל עוד , והאנשים האלה סיכנו את חייהם . למענך . ''

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר