|
|
עמוד:726
יריות בכביש ראש פינה אחר צהרי יום חמישי ( חול המועד פסח , ו ( 1938 . 4 . 2 נורו יריות אחדות מבין הסלעים אל האוטובוס מהשירות הערבי בדרכו מצפת לטבריה . הנהג הודיע למישטרה , ושוטרים שיצאו למקום הבחינו מרחוק בשלושה אנשים רצים אל כיוון הוואדי שבין ראש פינה לבין הכפר ג'עוני . השוטרים מצאו את השלושה במיבנה של דיר ישן . אצל שיין ח'וראווין נמצא נשק : אקדח 'מאוזר' וכן 5 פצצות . עוד אקדח 'פאראבילום' נמצא בקיר הדיר . בחיפושים בפלוגה לא נמצא דבר חשוד , ברם הוחרמו כל הבגדים והתעודות של שלושת העצורים . כוונתם של השלושה היתה להיכנס בקרב נגד השוטרים , אלא כיוון ששוטרים יהודים הגיעו , נאסרו ללא התנגדות . שמועות משונות הילכו בחוצות יישוב . מצד אחד נמסר מפה לאוזן , שהללו לא הניחו את נשקם , אף על-פי שהוצע להם , שכן רצו להיתלות ולשמש דוגמא לנוער שיצא אל ההרים . מצד שני , דיברו בהללו כעל לא יוצלחים , שיצאו לפגוע ולא פגעו כלל . היו שאמרו , שמלכתחילה לא נתכוונו לפגוע , אלא להביע מחאה , או להטיל פחד . משום שלא היו קורבנות בין הערבים לא הציקה הדאגה , שאירוע זה יביא אחריו חידוש בחיי היישוב היהודי מלאחר מילחמת העולם הרא שונה ; העלאה לגרדום . והחידוש הזה קם והיה , משום שהמימשל הבריטי ראה הזדמנות נאותה לעצמו לנצל ניצול פוליטי את דינם של שלושת הצעירים העברים שפעלו על דעת עצמם , ולא רק כדי לדכא את היהודים , אלא בייחוד כדי להוכיח כלפי הערבים את מידת הצדק הבריטית ואת יחסו האמיתי של המימשל כלפיהם . ההתקפה לא התקפה בעיקולי כביש ראש פינה לא ( 1539 'בשירות ' , הוצ' גדוד גיוס לבית"ר בגליל , י"ח שבט חרצ"ח , 'ספר שלמה בךיוסף / , 67 לא רק גיוס , אלא אף שירות לכול החיים שלום טאבאצ'ניק-יעקבי-שלמה בן יוסף , בן ה עניים מגלות פולין , בא בן חמש עשרה לבית"ר וספג בה אהבה בלי מצרים לעמו ולארצו . חסר כול היה , אבל מעולם לא התלונן , ותמיד הטיל על עצמו את התפקידים הקשים בקן , בהכשרה , בעבודת האירגון , בעבודת קרן תל חי , בעבודת הסיפרייה בקן . חברו אב רהם לביא העיד עליו < 'מי שהכיר אותו לא יכול שלא להעריך אותו . בעל רצון של ברזל , בעל עוז , בעל התנהגות הדרית , תמיד עליז ושמח . הוא היה אומר : " לכבד פעם אחת את הריצפה במועדון הקן - יותר חשוב מאשר לנאום עשרה נאומים על דבר ריבו לוציה . '" בי"א באדר תרצ"ו נדר את הנדר הבית"רי , ובחג העשור לקן לוצק קיבל אות הצטיינות . בן יוסף הגיע לארץ בשיירת 'אף על פי ב' בא' בסו כות , ( 1937 . 9 . 20 ) אחר ההרפתקאות שנזדמנו למעפילים בדרך . מייד פנה לגיוס , ונשלח לפלוגת בית"ר בראש פינה . אף שם הצטיין כפועל וכחבר וכבעל אמונה גדולה . זו היתה דרכו מאז - דרך המסירות והנאמנות . כך הבין את מהותה של בית"ר כשירות לאומי בלתי מוגבל בזמן . וביחס לעצמו — היה מוכן לכול סכנה ולכול קורבן . בן יוסף לא היה ממאריכי הדיבור , ולא ממעריכי הדי בור , אבל חריף בהסתכלותו , מעמיק בדעתו ומסקני בהכרעותיו . בבית"ר ראה את בית כל חייו , ובגיוס ביקש למצוא את הביטוי הנאות להשקפתו - הש קפת ההתנדבות עד הסוף . עודו חדש בפלוגה ודעתו הביע אף בכתב : 'הפליאתני העובדה , שרוב בוגרי הגיוס הם הם שמתמסרים פחות מכול לעבודת בית"ר ופחות מכול מנוצלים על ידי התנועה . מדוע ז לבוגרי הגיוס אינה ניתנת האפשרות וההזדמנות לניצול המרץ לתועלתה של בית"ר ושל התנועה כולה . ישנם בוגרים הנשארים במקומות , שבהם שירתו בתור מגוייסים , אך לעתים קרובות אינם מביאים שם את התועלת הדרושה . יש לקבוע ולהחליט ו בגיוס מקבל הבית"רי את "השכלתו הבית"רית" המליאה , את חינוכו החלוצי , את הכשרתו ההגנתית , ועם תום שירות השנתיים מוכרח "בוגר הגיוס" רק להתחיל בפעולה ובשירות , שלא ייפסקו עד אשר תושג המטרה הסופית . מוכרח להיות מוסד , אשר יכוון את דרכו של "בוגר גיוס" לאחר שירותו בגיוס , כשם שישנו מוסד המכוון את פעולתו של המגוייס . כשם שאי אפשר להפסיק את " בית"ריותו" של הבית"רי לרגל הגיעו לגיל מסויים , כך אסור להפסיק את שירותו של הבית"רי . בתור בית"רי מושלם , מחונך ומוכשר , בעל ניסיון , חייב " בוגר הגיוס" להמשיך בשירות פעיל בבית"ר , והתנועה רשאית וחייבת להתוות לו את הדרך בחייו' . 1539 בן יוסף עמד בתחילת גיוסו , אלא שבדק לסוף דרך הגיוס , וכמי שמבין את הגיוס בגיוס - לכול החיים , אף דייק בו כיאות וקרא לו שירות של בית"רי , שירות שאין לו הפסק בגיל מסויים . היה זה הקו המנחה והעיקבי של הצעיר , שראה בבית"ר את כל עולמו ואת כל חייו .
|
|