|
|
עמוד:592
עוד ניסיון לחזית אחידה משום הסכנה שבמצב שבארץ ישראל פנה ז'בוטינסקי ( 1936 . 5 . 29 ; . 5 . 18 ) אל וייצמאן בעניין קריאתה של כנסיית העם העולמית , ובעניין אפשרות לכינון חזית אחידה : מאניפסט משותף , גוף ארעי משותף , תוכנית עשור להתיישבות מיליון וחצי בארץישראל ( לרבות עבר הירדן , ( מילווה לאומי . הכנסייה הלאומית תיבחר בבחירות כלליות ( בני עשרים ומעלה , ( וזו תבחר בהנהלת הסוכנות 1182 . וייצמאן הגיב , ( 1936 . 5 . 21 ) שיהא מוכן להיפגש עם ז'בוטינסקי באופן אישי . בפגישתם ( 1936 . 5 . 28 ) הביע וייצמאן את דעתו , שאם יגביל עצמו ז'בוטינסקי בדרישותיו הפוליטיות יימצא בסיס להבנה הדדית . 1183 הדעה שכורח השעה הוא לפעול פעולה מדינית גדולה ומשותפת לא היתה דעתו רק של הצד האחד , אלא שבעיות היוקרה הפריעו . במצב של חירום צפה מייד ועולה הסיסמה של אחדות , וכך אף הפעם עלתה - שלא בדרך רשמית — השאלה של אחדות בהסתדרות הציונית וב'הגנה' . לאחדות זו שאפו בייחוד 'הציונים הכלליים' ( ב ( ' ו'המיזרחי' , 1184 אלא שמועט היה כו חם — ואומץ לבם אף פחות ממועט — לעשות דברים של ממש לקיומה . ז'בוטינסקי פתח בצעד פורמאלי , אלא שלא ראה עצמו רשאי או מסוגל לוותר על מיפנה מדיני גמור מצד המחנה הציוני . הצעותיו של ז'בוטינסקי לא נדונו לגופן , ונשארו פתוחות ועומדות לדיון ולמשא ומתן במשך השנים , כשפעם בפעם הוטלו בהן השמצות וניסו לראות בהן פרי של יצרים אישיים . היה הדבר יותר מהשקפה סתם , אלא אף בבחינת אמונה עמוקה , במחנה ז'בוטינסקי על כל חלקיו , שאין הטיעון הסוכנותי לגבי זכויות העם 1 לגבי תביעותיו טיעון ראוי לשמו . ובימי המאורעות היתה נחלת המחנה הז'בוטינסקאי ההכרה , שלא יצלח הטיעון הסוכנותי המפא"יי המפותל והמסוייג נגד טיעונם הפשוט והחדמשמעי של הערבים . 1185 המגעים בענייני שלום פנימי נמשכו בהתערבותם של אישים שונים ובעידודם . השאלה עלתה מחדש ביא נואר , 1937 לפני דו"ח ועדת פיל . " וחזרה ועלתה אחר פירסומו של הדו"ח . ( 1182 ג ' ו , מ"ז ; א"צ . S 25 / 2090 ; s 25 / 2072 ; z 4 / 17135 ז'בוטינסקי טען : 'אין הגנת האינטרס הציוני יכולה עוד להיות מונופול של הגוף הקרוי '' הסוכנות היהודית . ''' את המאורעות פירש כמאמץ 'להמית את הציונות . ' ( 1183 א"צ , s 25 / 2072 מיכתב ארחור / לוריה / לשרתוק / שרת / . ( 1956 . 5 . 29 ) ז'בוטינסקי לא דרש 'הסתדרות על , ' אלא ריכוז כווז לימי סכנה . וייצמאן איור , שאין טטנו להעלות עכשיו נושא פתיחת עבר הירדן והקמת המדינה , שיש להגביל ( limit ) את הדרישות , ושתכליתו שלו לקיים את העלייה . ארתור הודיע , שמחכים לבןגוריון , וברור שהוא היה בעל הזכות והיכולת לקבוע . ( 1184 אופיינית לדעתם של החברים במיפלגות אלו היתה התבטאותו של חרב יצחק ניסנבויס ' ) די אידישע שטימע , ' וארשה , ( 1956 . 5 . 10 ו 'כואב הלב , שדווקא הציונים של מאת האחוזים , הריביזיתיסטים עדיין נשארים עומדים מחוץ . ' דבו טינסקי ראה דחיפות בפעולה מדינית חדשה ; 'באה השעה , אולי האחרונה והמכרעת , לבוא בתביעות ולהגן עליהן — ואין מציגות' ' ) שמועות ' , 'מאמעוט ' 1936 . 6 . 5 ' , 'הירדן ' , . ( 1936 . 6 . 12 ( 1185 בתחילת המאורעות כתב ארנסט דייוויס , הצה '' רי הירושלמי הוותיק , שרק טיעון אחד נכון וראוי . Country Back We Want Our ; עי' 'טריבונה נארודובה / ( 1186 . 1936 . 6 . 26 מיברק לווייצמאן מאלכסאנדריה , 1937 . 1 . 20 ( א"צ , . ( z 4 / 17135 וייצמאן קיבל מיכתב שלוח נזתל אביב , ובו דברי טענה ואיום מבולבלים ( נחוצה מהפיכה ; יש להיפטר ממך -.אתה מונע חזרת ז'בוטינסקי ; מוטב להטיל העול על דבו טינסקי וסמואל ; הרב הרצוג יודע שמונה לשונות , ועוד , ( וייצמאן ראה להעביר מיכתב זה , שלא איש מיפלגה כתבו , אל ז'בוטינסקי . ז'בוטינסקי השיב ( 1937 . 2 . 24 ) לווייצמאן , שהוא עצמו מקבל מיכתבים אנונימיים הרבה , והמזכיר אפילו אינו מראה אותם לו . א"צ , . z 4 / 17135 פרק סח מהוויכוח בתוך הציונות והעם
|
|