|
|
עמוד:550
" התבגת ... " עד שכבר אינם מפחדים בפני התחרות מחוץ לארץ וגם בפני התחרות של עבודה זולה בפנים הארץ . לענפי המשק האלה אין כל צורך כלכלי בפועל ה"מגוייס , " לאמור : אין להם כל זכות להשתמש בעמלו של הנזיר המתנדב . ב ) אבל מצד שני תמיד ( במשך אותה התקופה ) יהיה גם איזור שני - ענפי המשק הבלתי מבוגרים , שעוד לא הובטח להם שוק מספיק וקבוע , וגם תוצרתם עוד איננה עומדת על הגובה הדרוש מפני העדר מומחים , ובה הממשלה עוד איננה מגינה עליהם במכס המגן וכוי וכר — בקיצור , אינם עדיין "קונקורנצפייהיג" [ בני תחרות , [ וכדי שיוכלו להגיע למדרגת השיכלול הדרוש נחוץ להם פועל מתנדב . - פה ניסחתי את הסכימה הזאת בקיצור נמרץ ופשוט יותר מדי ; למעשה העניין מורכב הרבה יותר . מצד אחד , יש אותו ה"ענף , " שגורלו , כנראה , להישאר תמיד ברשימת ה"בלתי מבוגרים" — זהו ענף החקלאות : שכר הפועל בכפר לעולם לא ישתווה * לזה של הפועל העירוני , ובכן אין ברירה מלבד ההתנדבות . מצד שני , גם בענפי משק "המבוגרים" ימצאו לפעמים נקודות , שתצטרכנה לעזרה הזמנית של הפועל " המגוייס" - למשל , בית חרושת , שפשט את רגלו מפני אסון , אבל קיומו חשוב במובן הלאומי , ועל כן צריך להקימו מחדש . חוץ מזה , כאשר אמרתי , ההתחרות המסוכנת ביותר תבוא אולי לא מיאפאן ולא ' מאשכנז , כי אם מהפועל הערבי שבארץ . ' וכמובן : ' עמל רב וקפדנות יתירה נחוצים , כדי לעבד את פרטי התוכנית הגיוסית ולהתאימה לצורכי הציבור , ועוד יותר - כדי להכניס בה תיקונים , שיגינו על האינטרסים של העובד ושל הקונה . אבל עם כל התיקונים האלה תישאר בתוכנית הזאת אותה התכונה העיקרית שהזכרתי : הגיוס כשיטה סותר את ההשקפה ^ מעמדית לא רק כהשקפה — הגיוס מחריב אותה למעשה , משעבד את תנאי העבודה לצורכי הכיבוש הלאומי , מבטל את עצם המושג "פועל" ויוצר במקומו את "החייל האזרחי . "' ראש בית"ר העיר , שאמנם מוגבלת תוכנית זו לתקופה מסויימת , אלא ש'אין ספק שמעריצי התורה המעמדית יתקוממו נגד תוכניתנו , בפרט כשהיא תתחיל להתגשם במציאות הכלכלית , ^ 1 Nt יעלה הסיכסוך הזה בחריפותו על כל סיכסוכינו הקודמים . ' ואין כאן השקפה אנטי פועלית חס וחלילה : 'לא נשכת כמובן את האינטרסים של הפועל ה"רגיל . " שירות הגיוס הוא , סוף סוף , שירות נעורים ולא יותר , ואחרי גמר שנות נזירותו יעבור המתנדב עצמו לסוג הפועלים ה"רגילים , " ירצה להיטיב את מצבו הכלכלי , להבטיח את עתידם של בני ביתו . בעבדנו את צורות הגיוס נקפיד בקביעת סייגים ותריסים , שיגינו על עמדת העובד בתחומי ה"איזור" הנורמאלי של המשק העברי . אין ספק , שלא בנקל נוכל להקים גדרות כאלה בין שני האזורים , שגם פה נתעה ונטעה , אף לבסוף נמצא את הנחוץ לנו . ואולם זה לא יצילנו מהדיבה , שהרינו "מקריבים את הפועל לתועלת הרכוש , " ומ ההתקפות וההתגרות ' . אחר שנים אחדות של ניתוק מחזית ארץ ישראל ובריחוק מקום מן החזית , היתה דעתו של ראש בית" ר נתונה ליסוד האמת , שבניית מדינת היהודים מחייבת מעיקרה מאמץ אל אנושי של מחנה חלוצים וגיבורים . קל ביחס היה הוויכוח על מהותה של הגבורה , שאף זו מחייבת הכשרה , התמדה , שירות ותוכניות אקטי ביות , ברם קשה , מכאיב ומרגיז היה הוויכוח על מהו תה של החלוציות , שאף זו מחייבת התמדה ושירות ותוכניות אקטיביות - ממש כשירות צבאי , וש המאבק הכלכלי לתקומת המדינה כמוהו כמאבק הביטחוני - מילחמה ממש , על כל חוקי המילחמה שלה - הלא נוחים והלא נעימים והלא רצויים . כאן הלביש ראש בית"ר את הרעיון הבסיסי הזה לבוש של ' נזירות , ' אלא שאין השם קובע . ראש בית"ר לא חשש כל ימיו שלא להיות פופולארי , ולהזכיר לעם הגדול , שמיפעלה של הציונות מחייב קורבנות בגוף ובנפש , ואף בהקרבת אידיאלים כלליים לטובתו של האידיאל הלאומי עד להתגשמותו . על עוד 'מעצור' דיבר ראש בית"ר במיכתבו העיוני אל כינוס המגוייסים , והוא ה'מעצור הפנימי , ' החולשה מבחינת 'מעשי פרקמטיה , ' 'הקמת מוסדות שאפשר לראותם בעין , ' התעמולה , שאין ברירה אלא להתגבר על > ן 1055 שוב ושוב חזר ז'בוטינסקי בנוסחאות שונות בקשר לחובתו של דור ביניין המדינה לראות את כל הגורמים הבונים והיוצרים - ובכללם אנשי היוזמה הפרטית בתעשייה , בחקלאות ובמיסחר — כשותפים לאותו מיפעל אחד , מיפעל ביניין המדינה . נוסחאותיו העלו כרגיל את חמתם של אנשים דוגמאטיקנים , ובייחוד מן השמאל הקיצוני , ונתנו להם הזדמנות לטעון כלפי ז'בוטינסקי , שאוייב הפועלים הוא . אף באיגרתו הח דשה נאבק ז'בוטינסקי עם עצמו על ניסוחה של אותה ( 1055 האיגרת נדפסה ב'הירדן / , 1936 . 3 . 13 ומשום עקרוניותה — אף בעיתונים צה'ריים אחרים .
|
|