|
|
עמוד:269
הפועל הערבי להבטיח כביכול את העבודה העברית במשק העברי , אלא שדיאלקטיקה לחוד , מציאות ואמת לחוד . אותה דיאלקטיקה לא היה בכוחה לקבוע דבר במציאות של אותן השנים , כשם שלא הועילה לאחר מכן . אותה התארגנות משותפת באה בחשבון רק עם חלוקת עבודה לערבים במשק העברי , שהרי לא תתקיים התארגנות אם לא תספק עבודה מאורגנת . מלכתחילה היה בה אפוא לדחות כל עקרון של עבודה עברית מליאה במשק העברי , ואם כך - למה המישמרות , ולמה כל המליצה על עבודה עברית טהורה ז בן גוריון ושאר בעלי המליצה יכלו לומר 'הבה נתחכמה' לסבירת אוזנם של חכמים מחכמי היישוב , ואף של סוציאליסטים תיאורטיקנים באירופה , ברם לא לדורש העבודה הערבי , שלשמו ההתארגנות . שהרי הפועל הערבי לא בא לבקש לא התארגנות ולא מסי התארגנות , לא דגל ולא אחד במאי , אלא את העבודה הטובה ביותר בשכר הטוב ביותר שהוא מסוגל להשיג , אם בגלוי ואם בסתר , אם במאורגן ואם בנפרד . אותו 'אירגון משותף' נתחייב מעיקרו לתת עבודה לערבי , ואותה התחייבות עשתה אותו שווה בשווה בזכויותיו הפרופיסיונאליות לעניין השגת עבודה , ולא רק בתנאים של שפע ומחסור בידיים עובדות , אלא אף בזמנים של חוסר עבודה , והזמנים הללו היו בבחינת תופעת קבע , ועלולים היו להיות תופעת קבע , לפי כל המסתבר במשך שנים מרובות . הפועל הערבי לא נזקק ל'אירגון משותף' בהשגת עבודות במשק הערבי , או במשק הממשלתי המאנדאטורי , ואותו 'אירגון' היה ראוי לו , רק אם יביא לו עבודה - וטובה יותר - במשק העברי . עבודתו של הפועל הערבי במשק העברי דחתה מאליה את רגליו של פועל עברי , העומד בתור לחלוקת העבודה , או העומד בשער לעלייה לארץ . הסבך הכלכלי בשאלה זו לא נפתר באמצעות 'אירגון משותף / ואילו הסבך הלאומי נסתבך עוד יותר , משהוכרה להלכה זכותו של פועל , שאינו רק מתחרה , אלא אף עויין , לחדור לתוככי יישובים ומיפעלים , המחייבים - בתנאים הנתונים - מידה יתירה של שמירת ביטחונם וסודותיהם . מבחינה לאומית נסתבכה מפא '' י בסבך , ואילו 'השומר הצעיר' היתה מוכנה לקבל על עצמה את השוואת זכותו של הפועל הערבי לכול דבר ובכול התנאים ללא תשומת לב לאיזה חשבון לאומי שהוא . לפיכך נדרש בן גוריון לצאת בקאטיגוריה נגד אנשי 'השומר הצעיר' בנס ציונה ( יוני , ( 1932 שבהם ראה 'מקור לתיגבורת הליק בידאציה הפראקציונרית / הקומוניסטית / בא '' י . ' חברי בית '' ר היו פטורים מלשלם מס לעקרונות סוציאליים מדומים , ולפי הכרתם הציונית הממלכתית העמוקה לא חששו לדחות את העבודה הערבית ואת התוצרת הערבית בכול מקום , שהיה הדבר ראוי ואפשר . הם לא רק יצאו למישמרות , ולא רק נאסרו על מאבק לעבודה עברית , אף כשהשמאל לא נתעורר לפעולה , אלא אף יצאו לכבוש את העבודה העברית במושבות העבריות הקטנות והרחוקות , ובייחוד במושבות הגליל העליון , כדי להבטיח את שלומן ואת התקדמותן , ואפילו במחיר של שכר קבלנות או חכירה נמוך ( אבל הוגן לפי מחיר התוצרת , ( ובמחיר של שכר עבודה נמוך ( אבל הוגן לפי תנאי המשק במקום ולפי יחסי המישפחה עם האיכרים , שנ אבקו בדלות וחילקו פיתם עם חלוצי בית '' ר . ( הבית '' רים הרחיבו את גבול העבודה העברית והיו לחלוציה , ואילו בכול מקום שהעבודה העברית היתה מקובלת במידה זו או זו ביקשו להבטיח את טהרת העבודה העברית , ולא כפועלים מדרגה שנייה ולא כמורידי שכר , אלא כפועלים מדרגה ראשונה , בעלי הכרה עצמית וכבוד עצמי . ובהתאם לעקרון השליט אף ראו את עצמם הבית " רים חייבים לעסוק במכירת תוצרת חקלאית יהודית , שרכשו אותה מ'תנובה . ' על גבי חמור הביאו הבית '' רים ירקות מתוצרת יהודית לראש פינה והגליל , והיה בכך משום מיבצע רא שוני באיזור . והוא הדבר בנתניה בראשיתה .
|
|