|
|
עמוד:68
קיים פעם . המתכונת , שלפיה התנהלו בשעתם חיי יום יום של עם ישראל בן חורין בארץ ישראל — היתה מדינה יהודית . הגיעה העת לומר כל זאת בקול רם ובמפורש . מדוע לומר ? מדוע לא לשתוק עד בוא העת ? אנו תופסים היטב את היתרונות שבדיפלומאטיית השתיקה למען מטרה סופית , ובהחלט לשווא מבזבזים את כשרון הדיבור שלהם אלה המתאמצים " להסבירם" לנו . אנו עצמנו היינו מאושרים , אילו היו הנסיבות מסתדרות כך , שהיה אפשר , בלי לסכן שום דבר של ממש , להפסיק את כל הדיבורים על המטרות הסופיות ולהתמסר כל כולנו ללא אומר ודיבורים לעבודה . למרבה הצער נתגלגלו העניינים אחרת . טבעי הדבר , כי ב"שיחות" משתתפים , לפחות , שני צדדים ; משום כך " להפסיק את השיחות" אפשר רק מתוך הסכמה של שני הצדדים . לא די בשתיקתנו : יש צורך , שגם "איש קזיחנו" יסכים לשתוק . אד הוא אינו רוצה בכד . שנית , אין הערבים רוצים לשתוק . הנד . זה כבר שלוש שנים , עולה להם מתוך ה"ספר הלבן , " שהציונות אינה מטפחת , כביכול , שום כוונות להקמת מדינה , וכי הציונים נאלצו לחתום על כך . אך בזה לא היה מן הארגעה . הערבים כמנהגם מוסיפים לטעון , שההתיישבות היהודית , — ויישמעו המליצות המלוות אותה מנוסחות באורח "טאקטי" ככל שיישמעו — מביאה באורח בלתי נמנע להפיכתה של ארץ ישראל לארץ בעלת רוב יהודי , ובתגובה על כך , לדעתם , אין להחריש . ובכן , לאור זה , או שיש להכחיש את הדבר , כלומר , לשקר ביודעין ; או להסכים להגבלת העלייה ( לא רק עכשיו , אלא גם בעתיד — כדי ש"לעולם לא תתאפשר" יצירת רוב יהודי — , ( מה שאפילו בעלי התפקידים הרשמיים שלנו אינם מעיזים לעשות ; או שיש לומר את האמת ולהגן על זכות אמת ז . 1 אולם החשוב ביותר הוא הצד השלישי שבשיח זה , והוא — דעת הקהל באנגליה . מטבע הדברים מחפש צד זה את הדרך המייצגת את קו ההתנגדות הקטנה ביותר , ומשום כך הוא נתפס בנפש חפצה לכל מיני רעיונות בדבר צמצום הציונות . עתה , הודות לפתיחתה של ה"אוניברסיטה , " מקובלת עליהם אופנת ה"תרבות . " בנו בתי ספר , ובכלל , פתחו וקשטו את הארץ , חזקו בה את קהילתכם ואת השפה , אך זכרו , שעניין הרוב והשלטון אמורים להישאר
|
|