|
|
עמוד:58
היה מספרם רב . מכאן , שאפשר למנות את העולים בשנים 1921—1920 בין ה"מתיישבים . " אבל בשנת 1922 הגיעו , 7 , 844 ויצאו 11 , 503 בשנת 1923 באו 7 , 421 ויצאו . 3 , 466 יתכן שאלה שעזבו נחתו בחוף יפו מתוך כוונה רצינית ביותר להתיישב : יתכן שאי אלה מהם נאבקו בעקשנות נגד כשלונות , הקדישו לארץ הרבה ממרצם וחלק מבריאותם , יתכן שאי אלה השאירו בארץ ישראל את כל הונם . אבל הם באו ועזבו , מנקודת השקפתו של ה"קולוניזאטור" הם היו תיירים . להבדל האובייקטיווי הזה בין המתיישב לבין התייר מקדישים אצלנו תשומת לב מועטת מדי . מכאן נובעות גם רוב שגיאותינו בשיטת מפעל ההתיישבות . כדי לבוא לארץ ישראל דרוש רצון טוב ; כדי להתיישב בארץ ישראל דרושה , מלבד מרץ אישי , שורה שלימה של תנאים חיצוניים , שאינם תלויים ברצונו הטוב של היחיד שבא . ואילו אנו ממקדים את תשומת לבנו בעיקר בגורם הסובייקטיווי — בכמיהת היהודים להתיישב בארץ ישראל . בואם של 1 , 000 אנשים הנו בעצם רק הפגנה לכמיהה כזאת ו התהא תוצאת הפגנה זו "התיישבות" או "תיירות — , " דבר זה הוא עדיין בגדר שאלה ; אך אנו כבר צוהלים ומכריזים , ש"ההתיישבות החלה . " זה דמיון שווא . התיישבות מתחילה כאשר — בתשובה לרצון ההגירה של ההמונים — נוצרים בארץ תנאים אובייקטיוויים , המבטיחים להמונים אפשרות להתיישב קבע , כלומר , להשתכר למחייתם . עד שנת 1924 אף לא החל עדיין יישוב ארץ ישראל במובן הציוני של המונח "התיישבות . " בעיני ציוני מהווה "התיישבות" תהליך , המביא ליצירת רוב יהודי . אחרי המלחמה הראתה העלייה שלנו — לאתר ניכוי מספר ה"תיירים" — גידול של 10 , 000 בשנת 9 , 000 , 1920 ב 6 , 341 , 1921 ב 3 , 955 , 1922 ב . 1923 באותו פרק זמן היה הגידול הטבעי של הערבים כדי 6 , 000 לכל שנה . במספרים אלה מסתכמת כל חשיבותה של ההתיישבות הממשית באותן ארבע שנות עבודתנו באפס . הלך הרוח של רוב הציונים מתבטא עכשיו בקריאת "הידד ; " משום כך ייחשב השיקול שהובא לעיל לפאראדוכס , וחוץ מזה יראו בו חוסר דרך ארץ כלפי גידולם של תל אביב ועמק יזרעאל . בכך יש משום אי צדק מוחלט . גם העמק וגם תל אביב הם בעלי ערך רב , הן כשלעצמם והן כהפגנה ליכולתנו לבנות ערים וכפרים . אבל בהפגנות אלו אין שום דבר חדש . מה שבנו היהודים בבודאפשט , בלודז' ובאודיסה — שלא לדבר עוד על סאלוניקי , שנעשתה
|
|