|
|
עמוד:4
הויכוח החריף ביותר התנהל בין הרבניים לקראים ביחס לסימני הניקוד והטעמים בספר התורה . ' הקראים טענו , כי סימני הפיסוק , סימני הניקוד וסימני הטעמים ניתנו מסיני כמות שהם , כשם שניתנו המלים ( תיבות ) והאותיות באותו מקום . לא יתכן שהתורה , תורת חדו תינתן בצורה לקויה בחסר . אף נמצא להם כתוב מפורש : "תורת ה' תמימה משיבת נפש , עדות ה' נאמנה מחכימת פתי" . ' אין ספק , כי שלושת מיני הסימנים מקילים בהרבה את קריאת התורה בציבור , שכל יהודי היה חייב לקרוא בה בעצמו , ומנהג זה נוהג עד עצם היום הזה בעדת הקראים . לעומתם טענו הרבניים , לא ניתנו שלושת מיני הסימנים בסיני , ומעולם לא היו רשומים בסימנים כתובים ומסומנים . כל בני ישראל יודעים אותם על יסוד השמיעה הנמסרת מדור לדור מימי מעמד הר סיני , עד שהחלו סופרים לרשום סימנים אלה בכתב בספרי לימוד ובספרי מקרא לקריאה שלא בפני הציבור . התורה ניתנה מסיני על גבי קלף , בצורת מגילה דווקא , ובלי כל סימנים שהם . היותה של ארץ ישראל מרכז הספר העברי בימי הביניים קשורה קשר בל יינתק בתורה שנלמדה והופצה מארץ ישראל באותה תקופה . שכן , מארץ ישראל יצאה התורה ונפוצה לכל תפוצות ישראל בגולה , גם בימי הביניים , ובשלושה תחומים בולט דבר זה במיוחד ; א . פיתוח האגדה והמדרש מתקופת חז"ל . כבר ציין י"ל צונץ , כי סוג ספרותי נתפתח מאוד בימי הביניים , וזו לשונו : "צא ולמד , שהפעולה הפוריה ביותר ביחס להגדה נעשתה בשלוש מאות השנים , שהן עיקרה של תקופת הגאונים ( לערך משנת 680 עד , ( 980 שבה נקבצו ונתרבו כמעט כל אוצרות ההגדה הקדומה והמאוחרת שבידנו" . נמנה כאן רק חלק מספרות המדרשים שנוצרו pjo w . ^ N מדרש רבה החל מבראשית רבה שהוא מדרש קדום , ואילו יתר חלקיו ( לתורה וחמש המגילות נחתמו בימי הביניים , והזהיר , ילמדנו , ספר יצירה , פסיקתא דרב כהנא , פרקי דרבי אליעזר , דברי הימים של משה רבינו . ב . הפיוט הארץ ישראלי . כבר הבחין מ' זולאי בחשיבותו של הפיוט הארץ ישראלי וזו לשונו י "מאות בשנים היתה ארץ ישראל בית יוצר אינטנסיבי לספרות הפיוט , והחל מן המאה השישית ועד תקופת מסעי הצלב לא פסקה שירה חדשה מפי היהדות הארצישראלית . תורת הפיוט על צורותיו ותכניו יצאה מארץ ישראל לכל תפוצות הגולה , ולעולם לא נבין הבנה מלאה ביצירות הגולה בלי הכרת יצירותיה של ארץ ישראל . בדורו של צונץ היה חלקה של ארץ ישראל בנכסי הספרות הפיוטית כאין ג 1 עיין במאמר הנ"ל בהע , 4 עמי ; 325-322 עזריה מן האדומים , מאור עינים , מהדי ווילנא תרכ"ג , חלק ב , ; 206-199 אליהו בחור , מסורת המסורת , מהדי כ"ד גינצבורג , לונדון תרכ"ז , עמי 14 . 105-102 תהלים , יט , ח . 15 י"ל צונץ , הדרשות בישראל והשתלשלותן ההיסטורית ( מהדי חי אלבק , ( ירושלים תש"ז , עמי . 168
|
|