חכמת אדם תאיר פניו ישי רוזן־צבי

עמוד:11

חכמת אדם תאיר פניו י ש ירוזן צב י רבי אבהו הלך לקיסרין . וחזר משם ופניו מאירים . ראוהו התלמידים , עלו ואמרו לרבי יוחנן : רבי אבהו מטמון מצא . אמר להם : למה ? אמרו לו : פניו מאירים . אמר להם : שמא תורה חדשה שמע . עלה רבי יוחנן אצלו ואמר לו : ומה תורה חדשה שמעתה ? אמר לו : תוספתא ישנה . קרא עליו : "חכמת אדם תאיר פניו " . ( קהלת רבא , ח < המדרש פותח בהצגת עובדה : רבי אבהו חוזר מקיסרין ופניו מאירים . מדוע ? מה האיר את פניו ? אין יודעים . זו עובדה הזקוקה לפרשנות . המדרש כולו נסב סביב נסיונות לפרשה . ראשונים מנסים את כוחם התלמידים : "רבי אבהו מטמון מצא" - כך , בוודאות , הם מפרשים . הארת הפנים היא תוצאה של מציאת מטמון , אוצר חומרי . רבי יוחנן , המברר את מקור הידיעה ומגלה שזו רק פרשנותם להארת הפנים , מציע פרשנות שונה : "שמא תורה חדשה שמע " . יש כאן מעבר ממטמון חומרי למטמון רוחני . תורה , ולא אוצר . התלמידים טעו , מסתבר , ביחסם את הארת הפנים לעושר חומרי . אילו היה המדרש מסתיים בזה , היה מבנהו פשוט ולקחו מקובל : יתרונה של התורה על העושר החומרי , " יקרה היא מפנינים וכל חפצים לא ישוו בה . " אולם מסלול הפרשנות לא תם עדיין . גם על רבי יוחנן יהיה לטעות ולגלות את טעותו בטרם תתבהר התמונה . רבי יוחנן , המשוכנע בנכונות פרשנותו החדשה , פונה לרבי אבהו בשאלה : "מה תורה חדשה שמעתה " ? לשון השמא שהיתה בפיו קודם נהפכה לוודאות . אך מתברר שאותה תורה חרשה אינה אלא תוספתא ישנה , דווקא הישן , ולא הגילוי החדשני , הוא המאיר את הפנים . המדרש מפיל אותנו לשני בורות , מניח לנו לטעות פעמיים בפרשנותנו , יחד עם רבי יוחנן ותלמידיו , כדי ללמדנו שני לקחים . רק בסופם ניתן לסיים ולומר כי אכן "חכמת אדם תאיר פניו . " נדמה לי שראוי לפתוח לימוד לזכרו של אבא במדרש זה , שתורתו של אבא מבצבצת ממנו בפנים רבים ושונים . ראשית , המעבר ממטמון לתורה . אבא לא היה מן הסגפנים הבורחים מן העולם הזה , שדיים בקב חרובים מערב שבת לערב שבת . הוא לא מאס ב"מטמון" החומרי , אבל הוא ידע מה חשוב יותר ומה פחות , מה למעלה ומה למטה , מה עיקר ומה טפל . אבא חזר ושינן לעצמו ולנו במה יש לאחוז , מה עובר ומה בר קיימא : 1 מבוסס על דברים שנאמרו בערב לימור לעילוי נשמת אבא , שנערך ביום השנה לפטירתו .

רמות


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר