|
|
עמוד:11
פתח דבר במשך שנים הוכפף המחקר בחינוך ובמדעי החברה לדגם המדעי המקובל של המסורת הכמותנית פוזיטיביסטית , וכך הורגלו החוקרים לחפש כלי מדידה או תצפיות אובייקטיביים , ניסויים , סקרים או מבחנים , שציוניהם ניתנים לכימות , לספירה ולשחזור . במחקר החינוך , למשל , גישה זו רוקנה מתוכן את התאוריות החינוכיות החשובות ואת המושגים העיוניים של שדה החינוך לסוגיו . "התלמיד הממוצע" או " המורה הממוצע" הנם דגמים מופשטים העלולים להחטיא את המטרה בנסותנו להבין את עולמם של תלמיד או מורה מוחשיים . מתאם מובהק או תוצאה מובהקת של השוואה סטטיסטית בין קבוצות עלולים להיות רק מעט מזער מעבר לתרגול מכני של מתודות ממוחשבות . מכל מקום , גם לאחר אקרובטיקה סטטיסטית מרשימה , במציאות המורכבת של שדה החינוך אנו מוצאים לרוב תוצאות שמסבירות אחוזים מעטים בלבד של שונות התופעה . אף שלעתים הגיעו החוקרים למסקנות משמעותיות גם ממחקרים כאלה , ברוב המקרים עיקרה הגישה הכמותנית את שדה המחקר החינוכי במשך שנים . כמי שמחפש את האבדה מתחת לפנס , נאלצו דורות של תלמידים וחוקרים לשאול אך ורק שאלות על "משתנים" שהיו בידינו כלים אובייקטיביים למדידתם . ~ ~ עידן זה חלף בשני העשורים האחרונים , והפרדיגמות של מחקר איכותני מתקבלות יותר ויותר בתחומי חינוך , סיעוד , אנתרופולוגיה ופסיכולוגיה ככלים המתאימים יותר לשאלות המעסיקות שדות אלה . משנפרץ הסכר שחסם את הגישה ההומניסטית והסובייקטיבית האופיינית למחקר איכותני באקדמיה , מתגלים לפתע פרץ של עניין ומוטיבציה בקרב חוקרים ותלמידים בכל הרמות . חוויית "אהה , תמיד חשבתי כך" מקדמת את כל מי שזכה ללמד ולתת לגיטימציה למחקר איכותני מקרב אנשי חינוך ומדעי החברה . אנשים שמעולם לא ראו עצמם חוקרים , מוצאים את הדרך לעסוק במחקר ומגיעים למסקנות מעניינות ומרגשות . זוהי חוויה מספקת ומשחררת שאני שותפה לה כבר כשלושים שנה . אולם את המלאכה של מחקר איכותני יש ללמוד . טעות היא לחשוב כי הדברים מובנים מאליהם , וכי בסקרנות הטבעית או בהתרשמות האמפתית דיינו . אין זו אמנות , אלא מיומנות שיש להשתלם בה . יש בה תאוריה , שיטה וביקורת , כמו בכל תחום אקדמי ראוי . לאט לאט נבנים במוקדי ידע שונים בעולם תכניות הכשרה וחומרי לימוד כדי להקנות לדור הלומדים במקצועות השונים של "מדעי האנוש" את מה שרובנו , חוקרים ותיקים יותר , נאלצנו ללמוד / ללמד בעצמנו בדרך של ניסוי ותעייה .
|
|