|
|
עמוד:10
צייתנים ואינם נעתרים למבקשים , ובזמנים קשים אפילו ממש הופכים עורף ומסרבים לשתף פעולה , ושאין איש יודע עדיין מה בדיוק עושים בכל רגע ורגע כדי ש"החינוך" אמנם ייעתר ויהיה חינוך ושה"לחנך" יהיה לחנך . אין צורך להרחיק נד 1 ד כדי להעיד על קוצר ידו של החינוך ועל דלות הישגי הלחגך , ולעתים עד קוצר סבלנותם של הנצרכים ועד הימה שפוכה . אצלנו בבית , הבוקר הזה , ואצלנו בבית הספר אך אתמול , ואצלנו ברחוב כל יום —לא ידענו מה צריך לעשות כעת , והיכן כעת החינוך והלחנה כמעט שנתפשנו לתבוסה , וכמעט אמרנו שהחינוך אינו כלל אותו כוח כל יכול כמעט , אותו גיבור שעונה תמיד בחפץ לב ובשמחה לכל דורש ובמאור םנים הומאני . אלא שרגע רפיון הרוח עובר לו אי כך , כשם שעובר תמיד בין שני גלי שאלות שמציפות לרגעים את העולם ובחוצפה ו "מה קרה לחינוך שלנו ל" או "איזה דור גדל לנו , " ואף בהתרסה : "מדוע קיווינו לענבים והנה באושים , " וכל כיוצא באלו רטינות וטרוניות שלא פסחו מעולם על שום מקום בשום זמן , ושמתנערים מהם מהר וחוזרים אל הילת החינוך הבלתי נעכרת לעולם . מה איפוא לא נכון בהבנת החינוך ? האם החינוך נכון ואנחנו לא נכונים ? לאמור , כוונותיו ויכולתו מוגדרים היטב במונחים מעשיים , רק אנחנו לא יודעים להשתמש בכלי המסובך והרגיש הזה ? או , אנחנו נכונים בציפיותינו ובשאלותינו , והחינוך כחינוך אינו עשוי לשמוע לנו ולא להשיב לנו ולא לפתור פתרונות טובים ? ובמלים אחרות , האם הציפיות מן החינוך הן מוגזמות עד בלתי אפשריות , — או רק חטאי מבצעי החינוך ומ ^ וגותיהם , הם שמסכלים את שארית כוחו של החינוך לחנך ז כי מדוע , למשל , רצים ה' לדים נלהבים לכיתה א' ומה קורה להתלהבותם כעבור עת מה , או מה קורה להרבה ילדים טובים שנתנו להם לכאורה הכול מקרן השפע ממלוא הלב והיד ,
|
|