|
|
עמוד:13
נםש עוקבים אלד , משתמר גם בשלבים הבאים בצורת תתמיבנים , שעל גבם נבנים והולכים קווי-אופי חדשים . יוצא איפוא , כי כל שלב בעברו של המבוגר תואם רמה אלמנטרית , או גבוהה פחות או יותר , במידךג של דרכי התנהגותו . לכל שלב מתאימים גם קווי-אופי חולפים ומישניים , המשתנים בהתפתחות שלאחר-מכן , מחמת הצורר באירגון טוב יותר . כל שלב מהווה , על ידי המיבנים המאפיינים אותו , צורת-איזון מיוחדת , וההתפתחות הנפשית מופעלת לעבר התאזנות מתקדמת והולכת . אנו יכולים איםוא לעמוד על מהות המיכאניזמים התיפקודיים המשותפים לכל השלבים . אפשר לומר באורח כללי ביותר ( לא רק תור השוואת כל שלב לבא אחריו , אלא גם על ידי השוואת כל התנהגות בשלב כלשהו להתנהגות הבאה אחריה , ( כי כל סעולה — כלומר כל תנועה , כל מחשבה או כל רגש — נענית לצורר כלשהו . הילד , כמוהו כמבוגר , אינו עושה מעשה , חיצוני ואפילו פנימי לחלוטין , אלא אם כן נתעורר לכד על ידי מניע כלשהו , ומגיע זה מופיע תמיד בצורת צורר ( צורר יסודי או עניין , שאלה וכדומה . ( הצורר הוא תמיד התגלותו של חוסר-איזון , כפי שהוכיח קלאפארד : ( Claparede ) הצורר מופיע כאשר משהו השתנה מחוצה לנו או בתוכנו ( באורגאניזם הפיזי או הנפשי , ( ויש לשוב ולתקן את ההתנהגות בהתאם לשינוי זה . הרעב או העייפות , למשל , מעוררים את ביקוש המזון או המנוחה ; היתקלות בחפץ כלשהו מעוררת את הצורר לשחק בו , להשתמש בו למטרות מעשיות , או שהיא מעוררת תהייה , בעייה עיונית ; דיבור מפי מישהו מעורר את הצורר לחקות , לרחוש אהדה , או הסתייגות והתנגדות , מפני שהוא
|
|