|
|
עמוד:11
ואכן , בהשוואת הילד למבוגר אנו מופתעים לעתים מזהות תגובותיהם , ומדברים על ,, אישיות זוטא , " כשכוונתנו לומר שהילד יודע מה חפצו , ופועל בדיוק כמונו למען תכלית מתייקת . יש שאנו מגלים שפעת הבדלים בין הילד לביןהמבוגר , למשל , במישדוק או באופן החשיבה , ואז נאמר , כי ,, הילד אינו מבוגר זוטא . " אכן שתי ההתרשמויות נכונות , לחילופין . מנקודת-ראות תיפקודית , כלומר על פי המניעים הכלליים של ההתנהגות והמחשבה , מצויים תיפקודים קבועים המשותפים לכל הגילים : בכל הרמות נובעת הפעולה מצורך כלשהו המעורר אותה , בין שהוא צורך פיזיולוגי , היפעלותי או שכלי ( במקרה זה מופיע הצורך בצורת שאלה או בעייה ) ; בכל הרמות משתדל השכל להבין או להסביר את התופעות , וכיוצא בזה . אולם , אם התיפקודים של עניין והסבר משותפים לכל השלבים בהתפתחות האדם , כלומר ,, בלתי-משתנים" כתיפקודים , הרי נכון גם כי ה ,, אינטרסים" שונים במידה ניכרת ברמות-נפש שונות , וכי ההסברים המיוחדים מופיעים בצורות שונות , הכול לפי דרגת ההתפתחות השכלית . מלבד התיפקודיס הקבועים עלינו להבחין גם במיבני-הנפש המשתנים . הניתוח של מיבנים מתפתחים אלה , או צורות-האיזון הבאות בזו אחר זו , הוא-הוא שמציין את ההבדלים , או הניגודים , שבין רמתהתנהגות אחת לשנייה , החל בהתנהגות האלמנטרית של התינוק ועד תקופת ההתבגרות . המיבנים המשתנים הם איפוא צורות-אירגון של הפעילות הנפשית בשתי צורותיה : המוטורית או השכלית מצד אחד , וההיפעלותית , מצד שני , וכן לפי שני ממדיה : האינדיבידואלי והחברתי ( הבין-אישי . ( לשם בהירות-יתר נבחין בששה שלבים
|
|