פרק שנים-עשר האמנות והבנייה בירושלים בתקופה המוסלמית הקדומה

עמוד:330

של דר — אם הפנינה — המגיעות לכדי גודל של ביצה . פנים הקשת , האינטךדוס , מעוטר בדגמים הלקוחים אף הם מעולם הצומח . דגמים אלה נראים כאילו נלקחו או הועתקו מרצפות פסיפס ביזאנטיות , ומן המפוארות שבהן . כמעט בכל פרט בולטת הזהות הביזאנטית קלאסית , עם הנאמנות הנאטוראליסטית המובהקת . פסיפסים נשתמרו אף במערכת קשתות המעגל , אך על צדן החיצון בלבד , כלומר , על גבי מערכת הקשתות הפונה לעבר מתומן הביניים . הנושא השולט לכל אורך מערכת הקשתות , במספר ואריאציות , הנו מערכת שרידים , החוזרים במספר פיתולים , בקבוצות סימטריות . איכותם של פסיפסים אלה אינה זהה , ולצד קטעים המעידים על רמת ביצוע אמנותית גבוהה , ישנם גם חלקים המשקפים טיפול מאוחר , הפוגם באיכות המקורית של הפסיפס . בכל פנים הקשתות ובצדן האחורי , זה הפונה למרכז , אל עבר הסלע , אבדו הפסיפסים . ציפויי השיש המכסים משטחים אלה כיום , הנם כאמור עדות לשיפוץ מן התקופה הממלוכית , לאחר שיפוץ הכיפה שמעליהם . שתי הקבוצות הנותרות של הפסיפסים ערוכות האחת על פני שטח התוף שמעל למערכת הקשתות ( ראה לוחות הצבע , ( והאחרת בין שורת החלונות שמתחת לכיפה . בשני המקרים , הנושא הקישוטי השולט בפסיפסים הללו דומה מאוד : אגרטלים או אמפורות , המהווים דגם ציר , ומהם משתרגים ענפים בפיתולים חוזרים ומתמשכים . חלקו העליון של הענף המרכזי מוכתר במעין זוג תימורות דמויות כנפיים סאסאניות . עובדה מאלפת היא , שאפילו בנושא קלאסי מובהק כמו הדגם הקישוטי הזה , שסגנונו אף הוא אופייני למסורת ההלניסטית ביזאנטית , מוצאים את שילובו של האלמנט האמנותי הסאסאני . מפגש שני הזרמים , שכמותו ראינו בקבוצת הפסיפסים הראשונה ובגילופי השיש , מצוי אפוא גם כאן . מפגש זה הוא אחת מאבני היסוד של האמנות המוסלמית בראשיתה , בתקופה האמיית . בקטע של המסגרת העליונה , אשר מעל לרצועת פסיפס התוף , מצויה כתובת , עשויה פסיפס אף היא , בעלת עניין ארכיאולוגי היסטורי ואמנותי רב ביותר . זו הכתובת המציינת שיפוץ שנעשה בפסיפסים הללו בשנת 418 להג'רה , כלומר בשנת , 1027 / 8 כתקופה הפאטמית . הפסיפסים הקבועים מעל לאלה שבחוף , כלומר הפסיפסים שבין החלונות העליונים , היו בדרך הטבע הפגיעים ביותר . בכל אחת מן הפגיעות שפקדו את הכיפה ואת החלונות סבלו הפסיפסים , ולכן חלקים אלה בצורתם הנוכחית הם הרחוקים ביותר מסגנון האמנות האמיית . קרוב לוודאי שהדגמים , או ליתר דיוק נושאי העיטור , שמרו על המתכונת המקורית שלהם . אמנות המתכת שימוש מיוחד במינו נעשה בהמצאה אמנותית של שילוב מתכת בדיקוראציה ארכיטקטונית . בכיפת הסלע מצויה קבוצה נדירה של לוחות נחושת , שנוצלו בצורה מקורית לצרכים דיקוראטיביים . במתומן הביניים נמצאת קורה תומכת , מתחת למערכות הקשתות , מושחלת אל תוך כותרת ' תותבת / מעל לכותרות המונחות על גבי העמודים . קורה זו מקיפה את שמונה צלעותיו של מתומן הביניים , ומחוזקת על ידי כל אחת מן האומנות הפינתיות , שאליהן היא מגיעה ומהן היא יוצאת . לקורה זו חשיבות פונקציונאלית מובהקת , ויש לה עטיפה עשויה לוחות נחושת רקועים , הנראית היטב משני צדדיה . הדגמים המעטרים אותה יוצרים תבליט קל . בדומה למתכונת שאפיינה את

יד יצחק בן-צבי


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר