|
|
עמוד:298
דמשק , בן הדור שקדם לו ( מת בשנת , ( 1052 הנושא את השם פצאאל אלשאם ודמשק , 95 והושפע ממנו כשחיבר את ספרו הוא . מה היו הנסיבות שהביאו להופעת החיבורים הראשונים המוקדשים לשבחי ירושלים דווקא במאה הי"א ? ע' סיוון משער , שהכיבוש הפאטמי השיעי של ארץ ישראל ודיכוי הנוצרים במצרים psm ישראל בימי הח'ליפה הפאטמי אלחאכם ( 1012-1007 ) היוגורטים בחיבור הספר הראשון על שבחי ירושלים . בעבר העליתי השערה , שסיבות פרוזאיות יותר עמדו מאחורי חיבורו של אלואסטי , והן נפילת הכיפה שמעל הסלע בשנת 98 1017-1016 והצורך בעריכת מעין 'מסע התרמה' לשיקום המקום , מסע שנוהל בידי הדרשן ( ח'טיב ) של מסגד אלאקצא ( אלואסטי ) והביא לאיסוף המסורות בקובץ אחד . בדבר המסורות בשבחה של מדינה , הגיע א' ארזי למסקנה המעניינת , שמגיעים כלכליים עמדו מאחורי יצירת מסורות בשבחה של העיר , ושמסורות אלו הופיעו כל אימת שהיתה פגיעה במעמדה של עיר זו . ייתכן שתהליך דומה חל גם לגבי ירושלים . אפשר שכל הגורמים הללו חברו יחדיו בזמן שבו הדרשן של מסגד אלאקצא , אבו בכר אלואסטי , היה חדור הכרה בצורך להעמיד את ירושלים במקום שבעיניו היא היתה ראויה לו — יחד עם מכה ומדינה . אחריו היתה כבר הדרך סלולה , ואבו אלמעאלי יכול היה להרחיב הרבה יותר את היריעה , אולי בזכות זה שחיבורו של אלואסטי נתקבל יפה בחוגי חכמי הדת המקומיים , או לכל הפחות לא נתקבל בעוינות . חיבורו של אלואסטי בנוי למעשה לפי מתכונת קובץ מסורות , עם הקפדה על כללי הבאת שרשרת המוסרים ( אסנאד ) בשלמותה ובלי השמטות . אולם , שלא כמו ספרי מסורת רבים , נמנע אלואסטי מלהביע את דעתו באשר למידת מהימנות המסורות או המוסרים . הוא לא נמנע מלהכליל בקובץ , הקטן יחסית ( מאה שישים וחמש מסורות , ( מסורות הנקראות בפי מבקרי המסורת בשם ' אסראאיללאת , ' היינו מסורות מפי יהודים או מומרים שמקורן בתנ"ך , בספרות חז"ל או המתיימרות להיות כאלה . 100 אך שיטתו זו של הקפדה על מסירת שרשרת המוסרים נותנת מקום לסברה , שקדם לחיבורו זה חיבור או אוסף מסורות בשבחה של ירושלים , שנערך בידי אלוליד בן חמאד אלךמלי . זאת , משום שמאה ושבע עשרה מסורות מבין אלה שבספרו של אלואסטי הינן מסורות של אלרמלי . אין אנו יודעים על אלרמלי מאומה , זולת העובדה שהוא חי במאה הט' ושמוצאו או מקום מגוריו היה העיר רמלה . האם אלרמלי זה קיבץ את מסורותיו אלו בקובץ כלשהו או שמא שיבצן בהרצאותיו ועבודת המיון והחיבור נעשתה על ידי אלואסטי ? אין בידינו חומר שיאפשר לקבוע איזו משתי ההשערות נכונה . ספרות שבחים של ארצות וערים נחשבת לחלק מהספרות ההיסטורית המקומית או מספרות ההיסטוריה הדתית המקומית . מאחר שספרות ההיסטוריה המקומית הינה בעיקר ספרות 95 יצא לאור בשנת 1950 בדמשק על ידי צלאח אלדין אלמנג'ד . 96 אולי אין זה מקרי שכתב היד הקדום ביותר של חיבורו של רבעי ( ראה ( RIMA , n [ 19561 , p . 382 וכתב היד היחיד ששרד מחיבורו של ואסטי נכתבו על ידי אותו מעתיק , ושניהם כרוכים בסמיכות זה לזה בקובץ של מסגד עכו . 97 ראה : סיוון , שבחי ירושלים , עמ' . 269 98 ראה.- חסון , שבחי ירושלים , עמ' 99 . 51-50 בהקדמתו למהדורת החיבור אלחג'ג' אלמבינה פי אלתפציל בין מכה ואלמדינה מאת ג'לאל אלדין אלסיוטי ( בדפוס . ( תודתי לד"ר ארזי על שהעמיד לרשותי העתק הקדמתו . ' °° סקירת תוכנו של חיבור זה מופיעה אצל סיוון , שבחי ירושלים , עמ' , 269-266 ובפירוט יתר אצל חסון , שבחי ירושלים , עמ' . 52-51 י ראה לעיל , הערה . 2
|
|