|
|
עמוד:246
אז יחדש הבורא בנין מקדשו כמו שאמר כי בנה ה' ציון נראה בכבודו והגזרות וההיכלות כאשר פרש יחזקאל ... ובאבנים היקרות כמו שבאר ישעיהו : ושמתי כדכד שמשותיך ... אז יראה אור השכינה זורח על כית המקדש עד שיהיו המאורים נגדו כהים " . מאל ף השינוי בדברי רס"ג לעומת המצוי בחזיונות האפוקאליפטיים . לעומתו , נכון היה רב האי גאון להביא בדבריו מסורת זו בסתם , בשם 'יש אומרים , ' ואף לנסות ולמצוא לה סימוכין במקרא.- ואחר שהמתים והחיים נקבצו תגלה לנו צורת הבית ותקנתו , כמראה אשר ראה יחזקאל בן בחי הכהן הנביא במקומה . ויש אומרים מן השמים תרד על מקומה שנאמר : ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו . גם המוטיב השני , ירידת ירושלים של מעלה , השאיר רושם גדול יותר במשנתו המשיחית של רב האי , אף שהוא לא קיבלו כפשוטו : ובעתים ההם בהגלות המקדש וירושלים ירד שכינה מן השמים ויתיצב כעמוד האש מן הארץ ועד הרקיע ... וכל מי שמבקש לבוא לירושלים רואה ממדינתו את עמוד האש ההוא , הולך לאורו עד שהוא מגיע לירושלים ... באותה שעה רואין את השמים ואת הארץ כאלו נתחדשו וכאלו שמים וארץ של שעבוד עברו וחלפו , והובאו השמים וארץ חדשים תחתיהם ... ואף רואים ירושלים וישראל כאלו הם חדשים וכאלו ישראל וירושלים של שעבוד חלפו ועברו וכמו הובאו אחרים תחתיהם של ששון ושמחה שנאמר : כי הנני בורא את ירושלים גילה ועמה משוש . כיצד נסביר את השפעתם של חזיונות אפוקאליפטיים אלה על היהודים כימי הביניים , ובחלקם אף על בעלי הלכה מובהקים ? מסתברת דעתו של י' דן : כוחו של ספר זרובבל נבע מן העובדה , שבמשך ימי הביניים כולם , במשך אלף השנים , התקיימו החזיון המשיחי מצד אחד והמחשבה התיאולוגית היוצרת מצד אחר ללא מגע מהותי והדוק ביניהם . התנועות המשיחיות שצצו מפעם לפעם לא היו תנועות תיאולוגיות , והזרמים התיאולוגיים לא היו זרמים משיחיים . משום כך יכול היה הציור של ספר זרובבל להתקבל בגיבוש המסורת התלמודית וכחזיון קדום ואמיתי , המפורש יותר מהחזיון שבספר דניאל , ולפרנס את הלבבות . בוודאי תרמו לכך גם הירידה ההדרגתית במעמדם המדיני , החברתי והביטחוני של היהודים . בארצות האסלאם החלה ירידה זו כבר במאה הח \ ' והיא נתנה את אותותיה גם בריבוין היחסי של תנועות משיחיות יהודיות . תהליך דומה התרחש בארצות אירופה הנוצרית החל מן המאה הי"א , וביתר תוקף . בגלגולו של מוטיב זה ובנסיבות ההיסטוריות שהביאו לקבלתו או לדחייתו . לענייננו כאן חשובה במיוחד ההשוואה אל הלבטים בדבר היחס האמביוואלנטי אליו על ידי הוגי דעות ותיאולוגים נוצריים . ראה -.פראוור , שם , במיוחד עמ' , 187-181 וראה גם להלן , כפרק העשירי . 39 אמונות ודעות , עמ' 40 . 137 אוצר הגאונים לסוכה , עמ' . 74 ' שם , עמי . 75 במשפטים שלא צוטטו מקטע זה הובאו כתובים מן המקרא כאסמכתא לאותם חזיונות . עיקרי הדברים מקורם בדבריו של רס"ג . 42 דן , אגדת המשיח , עמ' . 45 י ראה במאמרי : 'יחסו של הח'ליפה אל מאמון אל היהודים , ' ציון , מד ( תשל"ט ; ספר זכרון לי' בער , ( עמ' , 110-94 ובספרות הנזכרת שם בהערות . 3-1
|
|